מירבלה שבועיים. אני שורטת את הפנים שלי, חובטת את הראש בקיר הקשה, וחובטת שוב ושוב באותו קיר באגרוף. סוג חדש של צער עוטף אותי והצורך הדחוף להתאבל על אמי מחדש צף ועולה. בכל השבועיים שהייתי כלואה בחדר הזה ועברתי עינויים נפשיים, הענשתי את עצמי יום אחר יום ולילה אחר לילה, כי לא יכולתי לעשות שום דבר אחר כדי לעזור לעצמי. התאבלתי על עצמי כמו על מתה, בעודי בחיים לגמרי; ואחותי ואבי צפו בי בבידור כששברתי את ע