מירבלה אגרוף נוחת לי בבטן ומפיל אותי מחוסרת הכרה. אני נחנקת ומשתעלת, ידי נאחזת בחוזקה בחלק ממני שנראה כאילו הוא נקרע לגמרי. אני נופלת עם הפנים כלפי מטה ומתייפחת, אין בי חלק שלם; לפחות לא יותר ואבי דאג לכך. "מספיק עם הקיטורים שלך!" קולו של אבי רועם כשהוא מכריח אותי על ברכיי. "תגידי לי בדיוק מה ראית באותו יום," הוא מצווה ואני מנענעת בראשי 'לא'. "אני לא זוכרת כלום." אני משקרת; אבל אני עושה את זה כדי