מַטֵּאוֹ אני יכול לספור על כף ידי את הפעמים שבהן אשתי שמחה כל כך עד שהילדה שבה צפה החוצה. והאושר והשמחה שהיא מרגישה היום ראויים לציון. היא נרגשת כולה, חזה מתנשף, פניה רחבות בחיוך ענק, ועיניה נעולות על הטבעת המבריקה שעל אצבעה. בזמן שאני נוהג בחזרה לביתנו, אני חש תחושה של סיפוק, של שמחה, בידיעה שאני הסיבה לכך שאשתי לא יכולה להפסיק לבטא את שמחתה העמוקה. "אני עדיין לא מאמינה לזה... אוי אלוהים!" היא צו