מירבלה עשרים וארבע שעות. ארבעים ושמונה שעות. שבעים ושתיים שעות. אני צריכה לקבל תואר של שומרת זמן מדויקת עד עכשיו. פאק! אני פולטת אנחת מצוקה כשאני הולכת הלוך ושוב בחדר שלי. קורע עצבים. זו ההגדרה היחידה שיש לי לאיך שהימים האחרונים היו. שבעים ושתיים שעות מאז שמתיאו יצא מדלת הכניסה והוא לא חזר. אין הסבר לאיך שאני מרגישה, אבל אני מרגישה את זה. כל צורה של אי נוחות ודאגה, כמו גוש תקוע לי בגרון, כמו שהלב