מירבלה החושך עדיין שולט, ובכל זאת, אני ערה – ערה בפקוח עיניים לרווחה. הלוח מציין יום רביעי, השעה מראה 5 בבוקר, הציפורים שרות שיר בוקר יפהפה, והלב שלי שר שיר עקוב מדם. עינויים הם הצד החזק שלי. אני אומרת שאין לי לב, ובכל זאת, כשאני מקבלת את החובה לענות פושעים, אני מרגישה שהאיבר המת הזה שלי פועם בצורה מגוחכת. אני אוהבת את הריגוש, ואת הבלאגן. זו בדיחה מסובכת, מצחיק לחשוב שאפילו לא נולדתי ככה, לעזאזל,