ובכן, זה היה שם, הבור שהתיישב בבטנה לפני ארבעה חודשים והרקיב. סוף סוף חזר לנצח אותה אחת ולתמיד. היא הרגה נערה. אישה. בן אדם. הזאב שלה ילל וצבת אותה להיות חזקה ולהבין למה זה היה צריך לקרות, אבל ליטה הדפה אותו. היא ראויה להרגיש כל אינץ' מהייסורים שלו. היא הרגה מישהו. "ואני הרגתי אותה? או לפחות, הזאב שלי עשה זאת?" השתיקה הייתה אישור, "האם היא זכתה לקבורה ראויה?" ליטה לא ידעה למה העובדה הזו הטרידה אות