"אקח את השתיקה שלך ככן, אם כך?" מקסים חייך בזדון, "לי ולבני היו חילוקי דעות כמובן, אבל זו המורשת שלו. המורשת *שלי*. ואני לא אתן לו להפנות לה גב בשביל אף אחד. בטח שלא בשביל ממזרה מעורבת דם." ליטה יכלה להבין מהאופן שבו הוא צמצם את כל שיניו לעברה, שהוא התכוון שהמילים האלה יהיו עלבון חמור. אבל היא הייתה עסוקה מדי בפחד מכדי להיפגע. ובאמת, לא היה לה אכפת ממה שהוא אמר כל עוד זו לא הייתה פקודה להרוג אותה.