"זה חרטה!" ליטה צעקה, שיניה חורקות כשהרופאה, שעכשיו ידעה ששמה שרה, העבירה את המחט דרך בשר ירכה, "אוףףף לעזאזל זה כואב. הייתי כל כך מחזירה את הזאב הזה לחיים כדי להרוג אותו שוב. מי לעזאזל נושך למישהו את הירך?! הוא הבין שאני אשתמש בה בכל פעם שאני אלך?!" "סליחה," שרה התנצלה בפעם המאה, מכוונת מעט את המחט לפני ששיפדה את הצד השני של הפצע. ליטה לפחות קיבלה חולצה ותחתונים מהתיק שאייס נתן לה, אבל המכנסיים י