"מה היה כל זה?" אלכס הגיע מאחורי האלפא שלו, שניהם בוהים בדמות הנערה הצנומה כשהיא התרחקה בנסיעה. "איך היא עשתה היום?" קול שאל, מפנה את עיניו מהדלת הקדמית. "נורא, כמו תמיד. אולי אינץ' אחד יותר טוב משאר השבוע," אלכס צחק, מטפח את מצחו במגבת. "היא תמיד מגיעה בערב?" "מממ, לא תמיד, אבל אני חושב שהשיעורים שלה מתחילים בקרוב, אז זה יהיה בערבים מעכשיו... היא חזקה כמו פעוט, אבל היא עקשנית. חשבתי שהיא כבר הייתה פורשת עד עכשיו. ייתכן שנתתי לה את מעגל הקרדיו הכי קשה שאני מכיר היום. וכל השבוע אני מפרק לה את הצורה." אלכס השמיע צחוק נחנק, "הגוף שלה בטח הורג אותה, אבל בכל פעם שאני חושב שהיא עומדת להרים ידיים, היא ממשיכה. ממשיכה להופיע בשכבות כפולות ויציבה גרועה לא משנה מה. כמעט התמוטטה על ההליכון כדי להוכיח את הנקודה. הייתי צריך לעצור את הדבר הארור בכוח כדי שכולם יפסיקו לתת לי חרא על זה שאני פוגע בבחורה החדשה לפני שהיא יכולה לעשות *היכרות*." אלכס עשה סימני אוויר עם האצבעות כשהוא גלגל את עיניו לעבר שאר חברי הלהקה. קול השמיע נהמה, צליל מעוצבן מאוד, ואלכס הטה את ראשו. "אני אאמן אותה בערבים מעכשיו..." קול אמר, וענה לסקרנות של הבטא שלו. "מה?" קול לא אהב לקוחות ממין נקבה, בטענה שיש יותר מדי סיכון לחצות קווים אישיים ומקצועיים. ובטח שהוא לא ייקח על עצמו גורה בקושי אחרי התיכון. אם קרדיו הורג אותה, היא לא תשרוד את הגרסה שלו למכניקת לחימה. "אל תדאג בקשר לזה. אולי אני חושב שהפחד שלה מצחיק... ואלכס, אל תיגע בה שוב." קול אמר באדישות, למרות שנגיעה של פקודת אלפא ריחפה באוויר. זה השאיר את אלכס עומד עם פה פעור, כאילו ניצוצות קלושים של הבנה מתגבשים. קול אפילו לא הבין שהוא החליק לטונים הזאביים שלו. "למה אכפת לך שלמי יש את הריח שלה?" אלכס שאל בשקט, כשהוא הדביק את קול. האלפא שלו לא הגיב. ועבורו, זה היה מספיק תגובה. "זה לא אפשרי..." אלכס ניסה שוב, "לאלפות אין בנות זוג אנושיות. זה פשוט... לא דבר, קול. אין מצב. אלפות מזדווגים עם אלפות כדי להמשיך את השושלת. כולם יודעים את זה. *אתה* במיוחד. אין מצב שהירח נותן לך אנושית." "אתה חושב שאני לא יודע את זה?" קול ענה בקרירות, "אני לא צריך את הבטא שלי כדי להגיד לי מה אלפות עושים ו*לא* עושים, אלכס." הוא עצר בכניסה למשרד, מציץ סביב חדר הכושר כדי לראות אם מי מחברי הלהקה האחרים מקשיב לפני שהוא התכופף פנימה. "אני גם לא מתכנן לתבוע אותה בשום צורה. אתה יכול לדמיין את הפנים של אריקה? אם היא מעצבנת אותי עכשיו, תאר לעצמך איך היא תהיה אחרי זה. הזאב שלי פשוט לא נותן לי לחשוב ישר כרגע." "אז, למה שתרצה לאמן אותה?" אלכס הצליב את ידיו, סוגר את הדלת מאחוריו. המשרד לא היה קטן אבל עם שני שולחנות, תחנת אבטחה, וכל הכיסאות, הוא יכול להיות צפוף. למרבה המזל, הם בדיוק סיימו לנקות אחרי שהתקינו את קומץ מסכי המעקב על השולחן האחורי. אנדרס הטריד אותם במשך שבועות לגבי כסף כדי לסיים את ההתקנה. שנה הייתה יותר מדי זמן לדחות את האבטחה, במיוחד עם מספר האזרחים האנושיים שמגיעים והולכים בימים אלה. התרומה הגדולה במיוחד של ליטה הלכה ישירות לששת המסכים הנוצצים שעברו על ההיקף. אלכס הניף את עיניו בחזרה לקול, מרים גבה כדי לעורר תשובה לשאלתו הקודמת. "כי אני לא מצליח לעצור את עצמי. הזאב רוצה להיות קרוב אליה," קול נהם בתסכול, מצמצם את שפתיו בתיעוב. "אני רק רוצה לתת לזאב את מה שהוא רוצה, לפחות קצת, כי זה מסיח את הדעת. רק בערבים, בכל זאת, כשאנחנו יכולים לצאת לריצה אחרי זה. אני אצטרך את זה." "זה רעיון רע, קול. אולי הרעיון הכי גרוע ששמעתי אי פעם..." "כן, אני יודע," הוא הנהן בהיסח דעת, נסחף לתוך הראש שלו. אלכס ישב על השולחן הקרוב ביותר. "אז אתה תבין למה אני עומד לעשות את זה... *וטו*." קול התיישב ישר יותר, טפרים מתכרבלים מציפורניו בהבזק של כעס. "הסכמנו שוטו ישמש במצבי חירום בכל פעם שאתה חושב שהשיפוט שלי מעורפל, אלכס." המילים של קול היו עבות, מודגשות בכבדות בנהמות ורעמים של תסכול. "זה לא מצב חירום." אלכס נאנח, משפשף את סנטרו המכוסה זיפים. עיניו הבזיקו כחול תוסס יותר. "אני חושב שכן, בכל זאת, אלפא. דבר ראשון, קיללת כמו מלח מזדיין לאורך הקשר כשראית אותה. לא היה אכפת לך אם האחרים שמעו את זה או לא, וזה היה רשלני. אבל התעלמתי מזה כי הנחתי שהאזכור שלה את ג'יימס פשוט סבך אותך. דבר שני, כולנו ראינו אותך צופה בה. אתה דיסקרטי כמו הר." אלכס נתן לו מבט חד. "היחידה שלא ראתה את זה היא הבחורה עצמה, וזה צריך להגיד מספיק על החוכמה שלה. אבל לא משנה, אני גם לא הסכין הכי חד בבלוק." "אף אחד מאלה לא נשמע כמו מצב חירום," קול שרק, מאבד את סבלנותו להערכה של הבטא שלו לגבי בת הזוג שלו. זה היה העיקרון של העניין. "לא, אבל החבורות שהיא מסתירה מתחת לבגדים שלה *הן* בעיה. אתה יודע את זה כמוני באותו יום ראשון. *אתה* אמרת שאנחנו לא מתערבים בחרא אנושי אלא אם כן זה מצב חירום. וזה בסדר, אבל זה תקף גם לגביה. ראית אותן ברור כמוני באותו יום ראשון. אבל במקום לשלוח אותה להיות הבעיה של מישהו אחר, הפכת אותה לשלנו. *נתת* לה להיכנס. נתתי לזה לעבור, *שוב*, כי פשוט חשבתי שאתה עושה לה טובה. וחשבתי שאולי היא עזבה את המניאק או מה שזה לא יהיה." קול הידק את לסתו, מסיט את מבטו כשאלכס נשען קרוב יותר. "אבל היא לא תוריד את הקפוצ'ונים שלה גם כשהיא מזיעה. היא מעדיפה להתעלף מאשר להוריד את השכבות האלה וש*שנינו* יודעים מה זה אומר. קיבלת החלטות מבולגנות לגביה כשאתה אפילו לא מכיר אותה, אז אין מצב שהזאב שלך יורשה ליותר גישה. מה אם היא תספר לך שהחבר שלה מכה אותה? אתה הולך להסתכל לצדדים, קול? להעמיד פנים שלא אכפת לך מהרווחה של בת הזוג שלך? לא, אתה הולך להכות אותו לעזאזל ולהציל אותה. כאילו אתה המתנה של הירח לבנות אבודות." אלכס הניף את עיניו אל החלון אל ג'אז כאילו לומר, *כמו האנושית הזאת*. "ואם תעשה את זה, אם תדפוק את החבר האנושי שלה, אתה הולך לחשוף אותנו. אז, לא. אני אוהב אותך, אתה אח שלי. אני מכבד אותך ואני אלך אחריך לכל מקום, אבל לא, קול. וטו." קול סגר את פיו בחוזקה, עיניו מהבהבות דרך הצבעים של הזאב שלו. "אתה לא יכול להיות קשור אליה בשום צורה עד שתדחה אותה. אני רציני." "אתה יודע שאתה לא יכול להטיל וטו שוב עד שנה הבאה, נכון? זה שווה את הארור השנתי שלך?" קול שפשף את ידיו על פניו, מחליק את שערו לאחור כשהוא מצמץ את רגשותיו. "כן," אלכס הנהן, "עבדנו קשה מדי בבניית המקום הזה כדי לתת לבת זוג אנושית להפיל אותו, קול. במיוחד אם אתה לא הולך לתבוע אותה. אל תעשה את החרא לקשה יותר ממה שהוא כבר." קול לעס את פנים פיו, חושב. "בסדר, בטא. וטו התקבל."