ליטה התכופפה לתוך הארון בחדר האורחים, ונצמדה לקיר האחורי. למרות שהיה מדובר בארון ריק, לא היה הרבה שיסתיר אותה, לא משנה איפה תעמוד. "*את יכולה לברוח, אהובה, אבל את לא יכולה להתחבא!*" כשקולו של קול רעם את המילים האלה ברחבי הבית, זה כמעט הפיל את ליטה על ברכיה. הכוח והקצה המחוספס של הקול היו משכרים. זה דרש ממנה את כל כוחותיה לבנות את המתח, כשכל מה שהיא באמת רצתה היה לרדת למטה ולתקוף אותו בדלת הכניסה.