"אל תיראי כל כך מוקלת ראש," נחר מקסים תוך שהוא נועץ מזלג במזון, "אלא אם כן את שמחה לקבל אולי הצצה חטופה אליו לפני שאני גואל אותך מייסורי *שלי*. אם כי אני מניח שאני צריך להודות לך על שמילאת את תפקידך כשם שיסמין מילאה את שלה." "זו לא הקלה," ליטה זעפה, והראתה לו כל גרם של ארס שהיה לה, "זו התרגשות. אני הולכת לראות אותך מת בקרוב... ואני לא יכולה לחכות..." מילותיה דעכו, נמוגו. *כשם שיסמין מילאה את שלה*.