קול המשיך למשוך אותה אחריו עד שעברו את בית הלהקה, עד שהקולות והפנים של חברי להקה אחרים נעלמו בין קווי העצים כשעקפו את האזור הראשי לכיוון החלק הנטוש והמתפורר של שטח הלהקה. ליטה הכירה אותם רק בתיאוריה, מעולם לא ראתה את בנייני הבטון הריקים. "לאן אנחנו הולכים?" ליטה דחפה את קול במרפק. "תכף תראי, מותק," הוא חייך חיוך ממזרי והידק את זרועו סביבה. היא כבר לא נזקקה לעזרה בהליכה הודות לריפוי של אנשי הזאב. א