העולם היה עדיין חשוך כשליטה התעוררה בבהלה. עיניה סקרו מיד את החדר, מוודאות שהיא בבית. זיעה ניגרה במורד גרונה, שערותיה נדבקו לגבה ולכתפיה. היא לא הצליחה לנשום... היא לא יכלה... ליטה השתנקה, אוחזת בחזה. *לעזאזל.* הסיוטים עדיין לא נעלמו. היא ניגבה את הזיעה ממצחה והתרוממה במיטה. ידו של קול לחצה את ירכה פעם אחת לפני שהתהפך וחזר לישון. מחווה שקטה שהוא התחיל בה כשהיא התעקשה שהיא לא רוצה שהוא יתעורר איתה.