ליטה הנידה בראשה. היא לא רצתה לומר. "נו, יהיה מה שיהיה, זה כאב לך מספיק כדי להעיר אותי משנתי," הוא החליק את שערה, מושך אותה חזק אליו, "אני שונא להרגיש את הכאב שלך. זה כמו זכוכית מתחת לעור שלי." "להעיר אותך? מה--?" "אנחנו מקושרים עכשיו, אם כואב לך, כואב לי. לי זה יותר קל כי אני מכוון לזאב שלי יותר זמן, אבל גם את יכולה להרגיש את הרגשות שלי. תראי," הוא משך את אצבעותיהם השלובות, "תתמקדי בי. בנשימה שלי