כשסובב אותה בכוח, הוא נדהם לראות דמעות זולגות על לחייה. וי Vivian צעקה בכל גרונה, "עזוב אותי! אמא שלי צריכה ניתוח! עזוב!" עיניו של פיניק התכהו, אבל הוא לא עזב אותה. במקום זאת, הוא משך אותה לחיבוק חזק וציווה, "וי Vivian, תרגעי! את לא תספיקי בזמן גם אם תלכי עכשיו. תני לי להתקשר לנוח ולגרום לו להגיע לבית החולים." "לא..." וי Vivian דחתה באופן אינסטינקטיבי את הצעתו לעזרה. עם זאת, היא ראתה את הכעס המבזי