הוא היה כמעט כפי שזכרה אותו, אם כי זוויות פניו היו חדות יותר, ואיבד את נעוריו מתקופת לימודיו באוניברסיטה. גם האופן בו נשא את עצמו היה בוגר ויציב הרבה יותר. אולם, מה שהשתנה יותר מכל היה הבעת פניו. נעלמה החמימות שזכרה שראתה על פניו מדי יום. כל מה שנותר היה מבט קשה ונוקשה. כרגע, הוא האזין לדיווחים של פקודיו. מדי פעם, הוא הנהן והוציא כמה פקודות. אף לא פעם אחת מבטו נחת עליה, כשהקבוצה חלפה על פניה ונכנס