החולצה שלו הייתה תלויה על גופה הזעיר כמו וילון ענק, וחשפה את עצמות הבריח ורגליה הדקיקות מדי פעם. פיניק הסיט את מבטו, פניו התחממו במהירות. הוא תמיד התגאה בשליטה העצמית שלו, אך לא הייתה לו ברירה אלא ללגום כמה לגימות מים קרים כקרח כדי להרגיע את עצמו. ויויאן התיישבה ליד השולחן, מבלי לשים לב למשהו מוזר בו. "אני חוזר אחר הצהריים," אמר פיניק באמצע הארוחה. "את מצטרפת?" ויויאן נזכרה בדרמה מהלילה הקודם והנה