כשפיניק הכריז על כך, הטון שלו עדיין היה אדיש יחסית. עם זאת, כשויואן שמעה את דבריו, היא חשה תחושת לחץ בלתי ניתנת לתיאור שהונחה עליה. עיניו השחורות כזכוכית געשית היו לכאורה רגועות, אך מהורהרות ובלתי נתפסות. ויואן גילתה שהיא לא מצליחה להבין את רגשותיו כלל. עד אז, פיניק כבר סיים למרוח את המשחה על סנטרה. ויואן הורידה את מבטה ופטרה לעצמה, "תודה." "בבקשה." פיניק הניח את המשחה בצד ברוגע. "אני לא אוהב כשמי