"ל-לא, אני-אני לא יכולה לעשות את זה..." היא גמגמה, צועדת כמה צעדים אחורה על רגליים רועדות. "ס-סבא? אני לא מרגישה טוב... אני חושבת שאני אבקש רשות ללכת קודם. אני בהחלט אחזור בפעם אחרת! אני כל כך מצטערת!" ובזה, היא מיהרה החוצה מהחדר הפרטי מבלי להסתכל אפילו לאחור. מר נורטון הזקן גיחך כשצפה בה נעלמת במסדרון. "אז זאת הבחורה שהתחתנת איתה? היא כל כך גסת רוח." פיניק נבח עליו במבט זועם. "לא הייתי אפילו מנסה