"תודה," אמרה ויויאן ברכות. עיניה נצצו בשמחה כשנשאה את ראשה כדי לראות את פיניק בעיניים. "אני אחזור לעבודה עכשיו." שפתיו של פיניק התעקלו לחיוך כשחש שהיא נרגעת בזרועותיו. "בסדר, אני אחכה לך בבית." ויויאן הנהנה וירדה מהמכונית. היא לא מיהרה חזרה למעלה אחרי שירדה מהמכונית. במקום זאת, היא ליוותה אותם עד שנעלמו לפני שחזרה למעלה. ויויאן אחזה בחוזקה בקופסת האוכל קרוב לגופה, החום שלה התפשט מבגדיה, ולתוך ליבה