"מה נסגר איתך שאת מבטלת את הנישואין עם משפחת הנדריקס?" אייווי רולנד הצביעה על תאה, נוזפת בה, מיד אחרי שתאה חזרה לאחוזה של משפחת רולנד. "משפחת הנדריקס זה ליגה גדולה. את לא יכולה פשוט להעמיד פנים ששום דבר לא קרה? ביטול האירוסין יגרור את השם שלנו בבוץ," אייווי המשיכה. תאה, שהרגישה חום מתחת לצווארון ולא בנוח כתמיד, עשתה פרצוף ויצאה במתקפה, "אמא, אם אמלי הייתה בנעליים שלי, היית גורמת לה לדבוק בזה?" אייווי, מעט מורגזת, השיבה, "תמיד גוררת את אמלי לזה כשאת עושה בלגן. את חושבת שהיא הייתה הולכת לאיבוד כמוך? היא אפילו אמרה לי אתמול כמה היא מתגעגעת אלייך. מה זה היחס הזה עכשיו?" תאה לא יכלה שלא ללעוג, "זה הכל דיבורים מתוקים של אמלי כדי להשאיר אותך בחושך." אייווי, מנסה להירגע, נזפה, "מספיק. תתאפסי על עצמך. אמלי תחזור הלילה, ואת לא מדלגת על משתה קבלת הפנים מחר. משפחת הנדריקס גם ברשימת האורחים." תאה פתאום נעצה מבט באייווי, עיניה נצבעו באדום. "אמא, אני חושבת שאני חולה. אפשר ללכת לבית החולים?" אייווי רק נתנה לה מבט קר, ניכר שהיא מוטרדת. תאה הצליחה להעלות חיוך חלש, נלחמת בדמעות, ומהרה במעלה המדרגות כדי להיות לבד עם מחשבותיה. קולה של אייווי נגרר אחריה, מלא בתסכול. "אני לא מאמינה שגידלתי בת שמעמידה פנים שהיא חולה בכל פעם שהדברים נעשים קשים. למה היא לא זו שנאבדה? "אמלי המתוקה שלי עברה כל כך הרבה, והנה אני, שופכת את ליבי בגידול של תאה, רק כדי שהיא תצא כל כך אנוכית ומרושעת. בכל מקרה, אמלי חוזרת. בואי נלך לבדוק את המרק שהכנתי לה במטבח." גפיה של תאה היו רדומות וקרות, בדיוק כמו ליבה. מאז אותו דבר שקרה כשהייתה בת שש עשרה, היא הפכה לכבשה השחורה של המשפחה, תמיד בשוליים. היה זמן שלהיות עצובה לא היה ממש בלקסיקון שלה כי היה לה מישהו לצידה, מישהו שיחייך אליה כמו השמש הבוקעת מבעד לעננים. עיניו נצצו בכל פעם שהסתכל עליה. הוא הבטיח לה הבטחות. "תאה, אני נשאר איתך לנצח." "תחשבי עליי כעל המשפחה שלך עכשיו." "אני הולך לאהוב אותך כל ימיי, ולא אתן לשום דבר לפגוע בך, אפילו לא קצת." אז, תאה חשבה שהיא סיימה להרגיש עצובה. היא התעלמה מזה כאילו זה היה כלום. אבל לזיכרונות ישנים הייתה דרך לחזור ולהתרסק, כמו גל צונאמי שהיא לא ראתה בא. לפתע, היא נפגעה מההבנה שהפצעים הישנים האלה לא הגלידו. הם עדיין היו שם, כואבים. עכשיו, עם מעט הכוח שנותר לה מתפורר, היא מצאה את עצמה מכורבלת בכדור בפינת המדרגות, מחבקת את ברכיה ופשוט נותנת לדמעות לזרום. ***** למחרת, תאה סובבה ראשים במשתה עם הבחירה שלה בשמלת ערב ירוקה כהה. שיערה הפרוע והמתולתל זרם מאחוריה כמו אצות, בשילוב עם השפתיים האדומות הבולטות האלה שבצבצו על רקע עורה החיוור. תווי הפנים שלה היו עדינים ומאופקים, אך הוויברציות הקרירות והמנותקות האלה הגיעו מעיניה. השילוב הזה של שפתיים אדומות עם השמלה הירוקה היה נועז. רק תאה יכלה להצליח במשהו כל כך נועז. אייווי, מסתובבת עם חבורה של נשים אצילות כשאמלי לצידה, הבחינה בדמות נועזת האורבת ברקע, ועיניה נפערו לרווחה. בדיוק כשעמדה לצאת מדעתה, מישהו תפס אותה בעדינות מאחור, מושך אותה אחורה. "אמא, אין צורך לתקוף את תאה. עם כל כך הרבה אנשים בסביבה היום, זה טבעי שהיא תרצה להתגנדר ולהיראות במיטבה," אמרה אמלי, עיניה הדומות לעיני איילה מצמצות. אייווי טפחה בחוסר אונים על אפה. "את היחידה שממש מפנקת את תאה במצבי הרוח שלה. בכנות, הייתי דואגת הרבה פחות אם היא הייתה יכולה להיות מתוקה כמוך." מיד, כולם מסביב הצטרפו בשבחים לאמלי על היותה בת טובה. למשפחת רולנד היו שתי בנות ושני בנים. הבת הצעירה, אמלי, התחילה בצורה קשה, כשנחטפה כילדה, אבל היא התאוששה להפליא, והפכה לחכמה ומנומסת במיוחד. היא אפילו השיגה תפקיד סמנכ"לית באיגוד הפסנתר הבינלאומי בגיל צעיר להפתיע. הבן הבכור טיפס בדרכו להיות סגן נשיא צעיר בקבוצת רולנד, בעוד שהבן השני היה חבילת ההפתעה של המשפחה, לאחר שהקים מיזם חדש מעבר לים. ואז הייתה תאה. היא הפכה לכבשה השחורה, ידועה לשמצה בעברה הבעייתי עם בריונות הן בבית הספר והן בבית. אמלי, ששמה לב למתח, נאנחה ואמרה בנימה של אירוניה, "נראה שתאה לא ממש מאושרת. אני מניחה שאני צריכה ללכת ליישר את ההדורים." תאה, תמיד בכוננות, ראתה את אמלי מתקרבת, הניחה את הכוס שלה ופנתה ללכת. בכל פעם שאמלי פנתה, זה כמעט תמיד הסתיים באיזושהי דרמה "מקרית", כמו נפילה מסתורית או תרחיש של "למה דחפת אותי?". תאה הייתה בדרכה לשירותים כדי לרענן את השפתון שלה. רק כשהגיעה לשירותים שמעה קול יבבה מוזר. תאה עצרה, מציצה סביב הפינה בתערובת של סקרנות וזהירות. היא הבחינה באישה חסונה נופלת לתוך חיבוק של גבר. פניה של הגברת היו סמוקות, שמלת הקולר שלה מחליקה לחשוף יותר עור מהמתוכנן. הגבר עמד כשגבו לתאה, דמותו הגבוהה והדקה הייתה כל מה שנראה. תאה הקישה בלשונה באי אישור, מוכנה להתרחק, אבל אז שמעה את בקשתה הרכה של האישה. "נשיא הנדריקס, אני חושבת שפגעתי ברגל שלי. תוכל לבדוק לי אותה?" 'חכי, נשיא הנדריקס?' תאה הסתכלה שוב. "נשיא הנדריקס" היחיד במשפחת הנדריקס היה הדוד האניגמטי של ג'ייק, ניקולס הנדריקס. 'הוא, במסיבה כזו? לא נשמע הגיוני. מה הוא עושה כאן?' תאה תהתה. תאה, שחשבה על מזגו הידוע לשמצה ועל המוניטין האפל שלו, החליטה שהיא לא רוצה לקחת חלק בדרמה הזו. היא התגנבה כשצלצל הטלפון שלה. נבוכה, היא ניתקה את השיחה לפני שהרימה את מבטה ונעצה עיניים בניקולס. האור הטיל את תווי פניו לתוך הקלה חדה, הצללים הדגישו את פניו ואת המבט המהורהר בעיניו. ניקולס, הידוע במזגו הקר, נראה עכשיו אפילו יותר מאיים. נתפסה, תאה גמגמה, "דוד ניקולס, אני, אה, רק הגעתי לכאן. לא ראיתי כלום..." מיד, היא רצתה לטפוח על פניה. 'נהדר, זה בטח החמיר את המצב,' היא חשבה. ניקולס פשוט הסיט את מבטו, פניו היו מסכה של אדישות, ובקור אמר לאישה בזרועותיו, "תסתלקי." פניה של האישה איבדו את כל צבען. ניקולס הסתובב והתרחק, מבטו האדיש פגש לרגע את מבטה של תאה. זה היה מהיר, אבל מספיק כדי לגרום לתאה צמרמורות. אחרי שהוא עזב, תאה מהרה לתקן את השפתון שלה ויצאה החוצה. ברגע שיצאה החוצה, אייווי, עם הבעה קפואה, תפסה את זרועה. "אז, את אפילו לא יכולת להגיד שלום כשאחותך חזרה לעיר, והתעלמת מהשיחות שלי. מה קורה?" תאה גלגלה את עיניה וענתה בלעג, "לא היינו אמורים ליישר את ההדורים עם ג'ייק היום? למה שאני ארדוף אחרי אמלי?" למרות התסכול של אייווי מהגישה של תאה, היא התעקשה שתאה תחפש את משפחת הנדריקס. הבעתו של ג'ייק הפכה לחמוצה עוד יותר כשראה את התלבושת הנועזת שלה. המתח היה מוחשי כשמבטיהם נפגשו, אבל תאה הסיטה את מבטה במהירות. היא הקפידה לברך בחום כל אחד מבני משפחת הנדריקס, מלבד ג'ייק, כמובן. כמה זקנים התבדחו, "תאה, זה נורמלי שבני זוג צעירים יריבו. הם תמיד משלימים אחר כך." בצחוק, תאה שאלה בשובבות, "רוצים לנחש מה ג'ייק עשה?"