תיאה רק הסתכלה על ניקולס, ושימת ליבו שהוא נראה קצת מנותק. "אתה—" ניקולס ניסה לומר, אך נקטע על ידי דפיקה בדלת. ואז נשמע קולה של מדלין, נשמעת מתוסכלת. "דוד ניקולס, אתה בסדר? עשיתי טעות במה שעשיתי קודם, ואני רוצה להתנצל פנים אל פנים." אולי זה היה דמיונה של תיאה, אבל נראה שניקולס התעצבן עוד יותר ברגע ששמע את "דוד ניקולס". עיניו הפכו קרות כקרח. "מר הנדריקס, תירגע כאן. אני אטפל בזה," אמרה תיאה, וניצלה את ההזדמנות לקום. כשפתחה את הדלת, ראתה את מדלין נראית דומעת אך מנסה לשמור על ארשת פנים אמיצה. תיאה לא יכלה שלא לחייך. "עדיין יש לך קצת חוצפה, הא? מעניין איך הצלחת להשתחל למשפחת הנדריקס. זה לא מרגיש מוזר לקרוא למר הנדריקס 'דוד ניקולס'?" תגובתה של מדלין הייתה לנשוך את שפתה התחתונה, נראית מתריסה אך איכשהו תמימה. "אני מבינה, את חושבת על המקום ממנו אני באה. אבל האם לא כולנו אמורים להיות שווים? אין גבוה ונמוך באנשים, נכון?" תיאה צחקה על כך, וזזה הצידה כדי לתת לה להיכנס. "רוצה להתערב שתורחקי על ידי האבטחה? כנסי אם את מרגישה בת מזל." בכך, תיאה הסתובבה והלכה לה. מדלין הידקה את שיניה ועקבה אחריה לפני שתפסה את ידה של תיאה. המבט הרך והפגיע שהיה לה בדרך כלל סביב אחרים נעלם, והוחלף בנחישות פלדה באור העמום של המסדרון. "השתנית ממש מאז שהגעת לגיל שש עשרה. כל הבלאגן הזה באמת השפיע עליך, הא?" אתגרה מדלין, נועלת מבטים עם תיאה. "אנחנו צריכות לדבר. רק אנחנו." תיאה, נתפסה לא מוכנה, חשה ניצוץ של הפתעה, ותהתה מדוע מדלין תדע על אותו אירוע. למרות הסתייגויותיה, היא הסכימה, "בסדר, לכי אחרי." היא הובילה את מדלין לחדרה, הסכמה שקטה לשיחה פרטית זו. ברגע שהן היו בפנים, מדלין צללה ישר פנימה. "אם את רוצה לשמור על הסודות שלך בטוחים, את צריכה לעזוב את ג'ייק. הוא מאוהב בך כבר עידנים. את לא יכולה להגיד?" תיאה, תמיד התמונה של חן חסר דאגות, התיישבה והתמודדה עם מדלין חזיתית. "מכיוון שאנחנו פורסות דברים, תני לי להיות ברורה. אני מבטלת את האירוסים שלי עם ג'ייק. אבל זו ההחלטה שלי. אני לא רוצה אותו יותר. אם את כל כך להוטה לאסוף שאריות, תתכבדי. רק תפסיקי להתגנב." פניה של מדלין התעוותו בתערובת של כעס וקנאה, סימן ברור שהיא פגעה בעצב חשוף. פתאום, ריח מוזר זה פשוט עלה באוויר. לתיאה בקושי היה רגע לחשוב שמשהו לא בסדר לפני שהיה מאוחר מדי. השמיים התחילו לעשות את הריקוד המטורף הזה, ומדלין הפכה לטשטוש אפל ומאיים. תיאה ניסתה לעמוד ולהימלט, אבל גופה היה חלש, והיא פשוט התרסקה, מחוסרת הכרה. לקח רגע למוחה להתבהר לפני שתיאה נגררה בחוזקה מהמיטה אל הרצפה. הנפילה הייתה קשה. היא שמעה צרחה מייסרת של אישה ונהמה נמוכה של זעם של ג'ייק. "לא חשבתי שתרדי כל כך נמוך כדי לעשות את זה! את גם אישה. השיטות שלך אכזריות מדי." תיאה עדיין הייתה חלשה על ארבע. היא התיישבה, נשענת על הרצפה, נראית מצטערת. היא פגשה את מבטו של ג'ייק, שהיה קר ומלא גועל עז. "מה קורה?" ראשה הסתחרר, ולבה דפק לפתע כשהיא קלטה את המראה הכאוטי שלפניה. ג'ייק הושיט יד ותפס את סנטרה בחוזקה, נימתו זועמת וקרה. "מה קורה? לא תיכננת את כל זה? אם לא הייתי שם בזמן, מדלין הייתה נאנסת על ידי הבריונים שארגנת. "ידעתי שאת זוממת משהו כשהמגדל שמפניה קרס, אבל לא ציפיתי שתרדי כל כך נמוך!" התפרצותו של ג'ייק רמזה לתיאה לחלוטין מה קורה. היא הבחינה במדלין, מבולגנת ובוכה, נראית כאילו עברה מסכת ייסורים. באותו רגע, תיאה לא התכוונה לבזבז זמן בניחוש אם מדלין מזייפת את זה. מוחה רץ מההלם שהיא מופללת. אספה את כל כוחה, היא דחפה את ידו של ג'ייק הצידה והתכוננה לעמוד על שלה. "איבדת את זה? למה בכלל שתחשוב שעשיתי את זה? הרגע התעוררתי, ואני גם קורבן." ג'ייק הריח בסרקזם ולעג לה, "את לא יודעת למה התעלפת? זה לא היה רק מהלך חלקלק כדי לבלבל אותנו? אנחנו בחדר שלך. מי עוד יעמוד מאחורי זה מלבדך?" מדלין אחזה בידו של ג'ייק, עיניה מלאות דמעות שנלחמה להשאיר במפרץ. "ג'ייק, בוא לא נקפוץ למסקנות. אולי זה לא באשמת מיס רולנד. היא התעלפה באותו זמן כמוני. אני מניחה שהמזל הרע שלי פשוט הפך אותי למגנט לבריונים האלה." ג'ייק כעס משנייה לשנייה. "תיאה, איך את יכולה להיות כל כך רעה?" מילותיו פגעו בתיאה קשות, והקשו עליה לנשום. היא מעולם לא דמיינה יום שבו הוא יקרא לה "רעה". היה זמן שבו הוא היה מגן עליה מכל ביקורת או עוינות, לא משנה מה. אבל עכשיו, הוא היה כולו בעניין של אישה אחרת, והפך לחתך העמוק ביותר שהיא אי פעם חשה. תיאה הסתכלה על ג'ייק במבט קר ומנותק, והרגישה כאילו הוא זר מוחלט. "למה בכלל שאטריח את עצמי לשחק משחקים איתך? האם שווה לזרוק את העתיד שלי על גבר שכבר עברתי אותו?" אולי הבהירות בעיניה של תיאה היא שהטרידה את ג'ייק, וגרמה לו לחשוב שהיא לא סתם תוקפת. הפאניקה שלו החלה להתגנב עד שידה הרועדת של מדלין מצאה את פרק ידו, והחזירה אותו למציאות. הוא היה כל מה שנשאר למדלין. זוג עיניים קרות ועמוקות התבוננו בכאוס שהתפתח בחדר. ניקולס עמד בשקט במסדרון, לא רצה להתערב, אך הוא לא יכול היה להסיר את עיניו מדמותה חסרת האונים והעצובה של תיאה בפנים. לצדו, דרווין דיבר בטון שקט, "מר הנדריקס, אתה רוצה שאכנס ואתן יד? היא הייתה זו—" לפני שהספיק לסיים, ניקולס נתן עווית קלה בשפתיו, רמז לחיוך, ושאל, "אין לך משהו טוב יותר לעשות?" דרווין נותר מיד ללא מילים. אנחה של הלם הדהדה מהפתח. "אלוהים אדירים, מה קורה כאן?" אמלי נחפזה פנימה, שמלתה נגררת מאחוריה, עם חבורה של אנשים בעקבותיה. אייבי הייתה כל כך המומה מהבלאגן שלפניה שהיא כמעט קפאה במקום. אחיה של תיאה, מקס רולנד ודאנקן רולנד, הגיעו בריצה כדי להתמודד עם הכאוס חזיתית. "תיאה, את בסדר?" אמלי נראתה מודאגת מאוד, עיניה אדומות. תיאה רק עשתה פרצוף והתחמקה מיד מנחמת. אמלי, מנסה לא להראות כמה היא נפגעה, נשכה את שפתיה ואמרה, "למה כולם מניחים שתיאה עומדת מאחורי זה? יש לכם הוכחות?" ג'ייק האט בזיכרון ופנה לפקד, "תביאו את הבריונים האלה לכאן." כעבור כמה דקות, כמה גברים עם אפים נפוחים נכנסו לחדר, כולם קשורים.