גופה כאב ועצמותיה היו רכות. זה היה כאילו רכבה על סוס כדי להתחרות ברכבת כל הלילה. טמי אנדרסון פקחה את עיניה באי רצון. היא ראתה מולה פנים נאות, בעלות קו לסת חד. גם כשהוא ישן שינה עמוקה, אלה היו עדיין פנים סקסיות מאוד. השמש זרחה מבעד לשערו המבולגן והטילה צל על מצחו. עם זאת, היא עדיין לא יכלה להסתיר את היהירות מבעד לגבותיו. טמי העריצה זאת. שלוש שניות לאחר מכן, אירועי הלילה הקודם הציפו את זיכרונה, והיא נאנחה. היא מיד כיסתה את פיה כדי למנוע מעצמה לצעוק. היא... הוא... היא זכרה הכל. החבר שלה בגד בה והיא כעסה כל כך שהלכה לפאב. היא זכרה שעזבה עם דוגמן, שאיתו פשוט שכבה. טמי הרגיעה את עצמה והסתכלה בפניו של הגבר. היא חשבה שהוא כנראה אחד מהמשובחים יותר! טמי טיפסה לאט מהמיטה. הבגדים המפוזרים על הרצפה הזכירו לה את פרשת האהבים הסוערת שהייתה לה בלילה הקודם. היא הוציאה שטר כסף מהארנק שלה. ואז, היא הרהרה במשך זמן מה והוציאה עוד אחד. אחר כך היא הניחה את הכסף על פיסת בגד שהייתה על הרצפה ועזבה... שלוש שנים לאחר מכן. בלוק דירות א', קומה חמש. החדר היה די נקי. היו צעצועי ילדים בכל פינה בבית ולוחות ספוג חמודים עם הדפסי חיות שהונחו על הרצפה. טמי עמדה על רגל אחת שהייתה על לוח הספוג. הרגל השנייה הייתה מעל ראשה. היא שמרה על תנוחת פישוק יציבה. כשעצמה את עיניה כדי ליהנות מהשלווה שהיוגה הביאה לה, הדלת נטרקה ונפתחה. שישה חמודים קטנים רצו לעברה. "אמא!" "אמא!" "אמא!" "אמא!" "אמא!" "אמא..." הם הלכו בצורה מתנדנדת לעבר טמי עם הרגליים השמנמנות הקטנות האלה. טמי נבהלה, "חכו, חכו, חכו! אה...!" ונשמעה חבטה חזקה. טמי והפעוטות התהפכו יחד. בנימין המקסים הקטן הושלך רחוק מהשאר. ואז הוא קפא בפינה עם פניו השמנמנות ההמומות. ליאם וקלרה טיפסו על פלג גופה של טמי. התאומים הזהים, מייק ושרלוט טיפסו גם הם עליה, כשלאורה יושבת על מותניה. היא הייתה מוקפת בשישה - לא חמישה פעוטות, זה היה כאילו תינוקות צמחו על טמי. בדיוק באותו רגע, פראן נכנסה. היא לא יכלה להפסיק לצחוק כשראתה מה קורה. בנימין, שהושלך לפינה, ניסה מאוד לקום וללכת מול טמי. כאילו הייתה לו מחשבה רצינית אם לטפס עליה או לא. טמי התקשתה להתיישב, והפעוטות נפלו על הרצפה. ליאם טיפס על גבה של טמי כאילו ניסה לרכב עליה. רגליו השמנמנות הקטנות ניסו כל כך להיאחז בה. "ליאם, תפסיק עם זה, אתה עלול ליפול." טמי הזכירה לו. "אני לא מפחד, אני ה'לוחם' הכי טוב!" ליאם הרים את שתי ידיו ונפל מגופה של טמי. "זה 'לוחם'." טמי תיקנה. "אמא, אמא, יש לי 'פרח' אדום קטן!" קלרה הראתה לטמי פרח אדום קטן שהיה בידה. עיניה נצצו והיא חיכתה למחמאה. "זה נפלא!" טמי החמיאה. "גם לי יש 'פרח' אדום קטן!" גם מייק, מסר לה פרח אדום קטן. "גם לי," אמרה שרלוט בשקט. טמי הסתכלה על לאורה כשאמרה, "אמא, נתתי את שלי למישהו אחר." טמי חייכה בכוח, 'היא בטח נתנה את זה לבן'. ליאם ניסה לטפס שוב על גבה של טמי. הוא נופף בידו, "אמא גם לי יש 'פרח' אדום קטן, אבל לבנימין אין!" בנימין עמד שם עם בטנו העגולה והגדולה והרגיש פגוע עמוקות.