תמי עצרה ועמוד השדרה שלה קפא. היא הסתובבה לאט וראתה שרוברט קם מכיסאו. הוא התקרב אליה. האווירה המעיקה שלו התחזקה ככל שהתקרב. לבה של תמי דפק בחוזקה ונשימתה התגברה. כשרוברט עמד מולה, נוכחותו הייתה כה חזקה שהיא נאלצה לצעוד צעד אחורה. בשנייה הבאה הוא אחז בפרק ידה והיא הייתה נעולה בחוזקה בידו. תמי פחדה ונתקלה בחזהו השרירי של רוברט. היה קשה יותר לנשום והיא הרגישה כאילו מוחה נשלל מחמצן. היא אמרה, "מר סטון