הנסיעה כולה הייתה שקטה. תמי התכרבלה ליד הדלת, מדי פעם יורה מבטים מגננתיים לעבר רוברט. פניו הנאים אך האדישים היו קודרים מעט. עיניו הכהות והחדות היו כשל בז. הוא המשיך להביט מחוץ לחלון. האווירה במכונית הייתה מביכה בגלל ההילה המאיימת שלו. תמי חשה שלא בנוח כשחשבה, 'האם הוא במצב רוח רע? האם התגרתי בו? לא יכול להיות, נכון? אני הייתי הקורבן!' המכונית עצרה מחוץ לשכונת מגורים. שומר ראש פתח את דלת המכונית מב