"... תמי." בנימין הזיז את גופו השמנמן הקטן מהכיסא והלך לעבר ליאם. הוא משך לו בשרוול ואמר, "זה... טעים" והנהן בחוזקה לעידוד. ליאם הוריד את ראשו והסתכל בהיסוס על הגזר בקערה שלו. אחר כך, לקח את המזלג שלו והרים את הגזר. הוא הכניס אותו לפיו ולעס. בהתחלה, הוא נראה כאילו הוא לועס תרופה. ואז, כשקלט שזה די נחמד, הוא פקח את עיניו והייתה לו הבעת הפתעה שלא תסולא בפז. הוא מלמל, "טעים... טעים." גם בנימין חייך,