אחוזת גלאמלי. איתן זאק הגיע לחברה ועלה למשרדו של קרלוס זאק. קרלוס עמד ובהה מבעד לחלון הצרפתי הגדול. איתן הביט בנכדו שנראה אבוד כל כך. "קרלוס," הוא קרא. קרלוס עדיין פנה אל החלון מבלי להסתובב לראות מי זה. "יושב ראש זאק, שמעתי אותך נכנס." אז הוא פנה אליו. "לגבי הייצור, אני עדיין עובד על זה, הכל הולך בצורה חלקה," הוא אמר לו. איתן הביט בקרלוס, הוא היה קצת רזה עכשיו ונראה כל כך מיואש. "קרלוס, בוא, שב." הוא אמר לו מתוך רחמים על בנו. קרלוס ישב בצייתנות, פליסיטי הביאה להם קפה ועזבה את המשרד. "הכל מוכן ולא תהיה שום טעות הפעם בייצור," קרלוס המשיך. איתן חש רחמים על נכדו. "קרלוס, אני יודע שאתה מסוגל לכך. אבל אתה מאבד את עצמך. אתה לא נראה מזהיר," איתן אמר לו. קרלוס לעג והביט בו בעיניו שהוחשכו. "להתחתן עם הבחורה הזאת, אני אפילו לא מכיר ולא רוצה לחשוב על זה, האם אני צריך להיות מאושר?" הוא שאל. "קרלוס, אני יודע שאתה לא רוצה לעשות את זה, אבל אין לך ברירה אחרת," איתן אמר לו בקול עמוק. קרלוס הביט בסבו בפנים חסרות הבעה. "אני הולך לעשות את זה, כשהתאריך ייקבע, אני אעשה את זה," הוא אמר לו. איתן לגם מהקפה שלו בעדינות. "כבר פגשנו את ההורים שלה," הוא אמר לקרלוס שהביט בו. "הם מבינים, אבל היא התפרצה. אני רוצה שתפגוש אותה," הוא אמר לו. "בסדר," קרלוס ענה בלי הבעה. איתן הביט בו, הוא ידע איך הוא בטח מרגיש עכשיו, אבל זו הייתה הדרך היחידה, הוא חייב לעשות את זה לא משנה מה. "אני אהיה בדרכי עכשיו." הוא קם וקרלוס ליווה אותו לדלת. אחרי שהוא עזב, פליסיטי נקשה על הדלת ונכנסה אחרי שקיבלה אישור. "אדוני, תהיה לך פגישה עם הדירקטוריון בשעה עשר הבוקר, בצהריים תצא לראות את האתר במרכז המסחרי. יש לך פגישה עם הבמאי הניו זילנדי לתכנון האירוע של שבת בשעה שתיים בצהריים," היא סיימה. "בסדר. תפני לי את לוח הזמנים של הערב. יש לי משהו להשתתף בו," הוא אמר לה. "בסדר, אדוני." "את יכולה ללכת עכשיו." היא עזבה והוא חזר לחלון הצרפתי עם מחשבות גדולות. ... אבי, החברה הכי טובה של איימי קלסי, באה לביתה לראות אותה אחרי ששמעה את החדשות. "קלסי." "אבי..." קלסי חיבקה את חברתה ודמעות מילאו את עיניה. "שמעתי את החדשות," אמרה אבי. "זה אכזרי מדי אבי. אני לא מאמינה שקרלוס יעשה לי את זה," היא מייללת. אבי הביטה בחברתה הבוכה, וידעה את הכאב שהיא עוברת. הן היו חברות מאז הילדות וקלסי תמיד סיפרה לה על קרלוס והיא ידעה איך שניהם מרגישים זה כלפי זה. אבי אחזה בידה של חברתה. "קלסי, קרלוס אוהב אותך, הוא נכנס לנישואים האלה כדי להציל את החברה שלו ואת הסיכון לכישלון," אמרה אבי. אבי ידעה הכל, ברגע שראתה את החדשות, היא האמינה שזו הסיבה היחידה שלו. "הוא לעולם לא יאהב זרה, הוא לעולם לא ישנה את הדרך שבה הוא מסתכל או מרגיש כלפייך. תתעודדי ותילחמי על הגבר שלך," אבי עודדה אותה. קלסי הביטה בחברתה המקסימה שתמיד עומדת לצידה, פניה היו חיוורות כל כך. "אין יותר מלחמה לעשות אבי, הוא יתחתן בקרוב, אין יותר מלחמה לעשות," קלסי בכתה ללא שליטה. אבי הרגישה כל כך מצטערת על קלסי. זו הייתה הפעם הראשונה שחברתה הייתה עצובה כל כך. "את מבולגנת קלסי... בואי נראה איך אני יכולה לעודד אותך. לכי להתלבש," היא אמרה לה. היא צריכה לשמח את חברתה, היא צריכה להחזיר את קלסי העליזה. קלסי הנידה בראשה. "לא בא לי ללכת לשום מקום," היא אמרה לה. "בואי קלסי. אין מצב שאני עוזבת אותך ככה." היא לקחה את ידה והובילה אותה לחדרה כדי שהיא תתלבש. טריפני יצאה לחפש עבודה עם אליסון שמלווה אותה, היא לא הייתה מוכנה לתת לכל מה שקורה לגרום לה להרגיש מדוכאת. אליסון הביטה בבת דודתה. "טריפני, תני לזה מנוחה," היא אמרה לה, הן עברו ממקום למקום בחיפוש אחר עבודה בשבילה. טריפני הביטה באליסון בעיניים נחושות. "אליסון, לא. אם אהיה עשירה, אצטרך להגן על עצמי על ידי חיים משלי וגם לעצור את השמועות חסרות הזהירות האלה על כך שאני במערכת יחסים עם מישהו שאני בקושי מכירה." טריפני הביטה קדימה. "אני הולכת להתחיל מקטן עד שאשיג את מה שאני רוצה," היא אמרה לה. אליסון הביטה בה בדאגה. "הנישואים כבר פורסמו," היא אמרה לה. טריפני פנתה לאליסון במצח מקומט. "לא אכפת לי, אני הולכת לחפש דרך לעצור את זה. אני צריכה למצוא עבודה קודם," היא אמרה לה. "אין יותר מה לדבר אז, אני לא יכולה לעצור אותך," אמרה אליסון באנחה, היא יודעת כמה עקשנית טריפני ולא שום דבר יכול לגרום לה להפסיק את מה שהיא שמה בראש שלה. "טוב שאת יודעת מתי להפסיק." היא הלכה קדימה וראתה שלט להזמנת עבודה. היא רצה אליו עם אליסון מאחוריה. אליסון ראתה את השלט והביטה בטריפני בגבה מורם. "אל תגידי לי שאת רוצה לעשות את העבודה הזאת," היא אמרה לה. טריפני חייכה. "עבודת משלוחים, זה יהיה צעד טוב יותר להרוויח כסף מאשר לשבת בבית," אמרה טריפני. "אלוהים טריפני!" אליסון הביטה בה בחוסר אמון. "תשמרי את המבטים האלה, אליסון." טריפני לקחה את הדף ונכנסה למסעדה בזמן שאליסון מחכה בחוץ בשבילה. טריפני ראתה גברת וניגשה אליה. "שלום גברת." הגברת הביטה בה. "כן, איך אני יכולה לעזור לך?" היא שאלה. "ראיתי את זה בחוץ ואני מעוניינת." טריפני הראתה לה את הנייר. "אה... תודה לאל, היינו חסרי ידיים במשלוחים." הגברת חייכה אליה. טריפני חייכה והביטה בה בציפייה. "אז אני יכולה להתחיל מיד?" היא שאלה. "כמובן." אמרה לה הגברת. טריפני הודתה לה בשמחה וסחבה את הכלים הריקים שהשאירו כמה לקוחות למטבח. היא יצאה לקריאת הבעלים שמסר לה כמה קופסאות אוכל להעביר לאנשים שהתקשרו והזמינו את ההזמנות שלהם. טריפני יצאה החוצה לשים אותם באופנוע המשלוחים ולנסוע כשראתה את אליסון עדיין מחכה לה. "אליסון את עדיין כאן," שאלה טריפני מופתעת לראות אותה שם. אליסון הביטה בטריפני. "שכחת שביקשת ממני לחכות לך כאן בחוץ?" שאלה אותה אליסון. טריפני חייכה בהתנצלות. "קצת... אני מצטערת. השגתי את העבודה ואני מנהלת כמה משלוחים עכשיו," היא אמרה לה. "נתראה." טריפני נכנסה לאופנוע ונסעה משם. אליסון צפתה בה הולכת והרגישה עצובה שהיא שכחה אותה. "אייש.. לפעמים אני תוהה אם אני בת דודה שלה. אני כל כך בלתי נראית לה." היא התמרמרה.