טריפני ביקרה את בן דודה ניק ג'ייד בביתו, שהיה המקום האהוב עליה ללכת אליו בכל פעם שהיה לה משעמם בבית. היא ישבה עם אליסון, אחותו של ניק, ופטפטה, בעוד ניק, שהיה כמעט מכור למשחקים, ישב ושיחק במשחק הווידאו שלו. טריפני לא יכלה שלא ללעוג. "לא אכפת לך למצוא עבודה, מה הסוד שלך, אתה לא צריך להסתיר את זה מאיתנו," אמרה לו טריפני, סקרנית לגבי התוכניות שלו לעתיד. "משחקי וידאו," אמר ניק באדישות מבלי להסתכל עליה. טריפני הייתה מבולבלת. "משחקי וידאו זה לא חברה או עבודה." "כן, זה משחק." "לא למדת ארבע שנים כדי לשחק משחק," אמרה לו טריפני. היא פחדה שהיא לא תוכל למצוא עבודה ועכשיו גם בן דודה יהיה חסר תקווה רק ישחק משחק כל חייו. ניק עצר את המשחק שלו, כמעט קורא את מחשבותיה, הוא פונה אליה ומנענע בראשו. "אין לך מושג, טריפני." "אז תגרום לי שיהיה לי." היא מרימה את סנטרה. "אני הולך ליצור משחקים." ניק מצלב את ידיו ואומר ברצינות. "משחקים." ניק ידע שהיא מבולבלת, טריפני תמיד הייתה ככה מאז שהוא הכיר אותה. היא הייתה נאיבית אז הוא פשוט חייך והסביר לה בעדינות. "כן משחקים, למדתי אמנות, אז אני הולך להיות קריקטוריסט וליצור משחקי וידאו." "וואו! גילית את זה לגמרי בעצמך." טריפני לא יכלה שלא לחייך כשהיא נדהמה מכמה טוב הוא תכנן את עצמו. ניק פשוט מהנהן בגאווה. "אני מקנאה." היא אמרה סוף סוף כשהיא מבינה שהיא יותר מעוררת רחמים. "תמיד היית," אמר ניק בחיוך. "אל תהיה כל כך שחצן, לא תמיד הייתי." היא זעפה. ניק חייך ופנה להמשיך במשחק שלו. "מאחר שלמדת אמנות ורוצה להיות קריקטוריסט, אז גם אני למדתי אמנות וניהול, מה אני צריכה לעשות?" טריפני תהתה בקול רם כשאליסון וניק צחקו. "מה מצחיק?" טריפני הסתכלה עליהם. אליסון שצפתה בהם בשקט ועכשיו צוחקת אמרה לה. "את." "זה נכון, לא משנה מה, אף חברה לא רוצה לקבל אותי, אני פשוט אכנס לדוגמנות מאחר שאני די יפה," אמרה טריפני בחיוך על הרעיון החדש שהיה לה. "אני לא יפה?" ניק שעדיין שיחק במשחק שלו אמר בכנות. "בטח שאת, כמעט נישקתי אותך במסיבה בבית הספר לפני 3 שנים, כי היית כל כך מקסימה ומסנוורת." "אתה צודק, אני מקסימה ומסנוורת." טריפני נאנחה לא מרוצה. "למה הם לא רואים את היופי שלי הא?" ניק צחק על השאלה שלה. "זה בגלל שאת מגושמת." טריפני קימטה את מצחה וזרקה עליו את קליפת הבננה שהחזיקה. "מי מגושם?" "היי! אני יותר מבוגר ממך כאן." אמר לה ניק, עדיין משחק במשחק שלו. טריפני זרקה עליו שוב כוס. "טריפני תפסיקי, אני עומד לנצח במשחק הזה." הוא אמר לה. היא הסיחה את דעתו והוא לא יכול היה לעצור אותה מאחר שהוא היה כל כך מרוכז במשחק שלו. טריפני שנהנתה מהרגע שלה המשיכה לזרוק עליו דברים. "תתנצל קודם." היא אמרה לו. "בסדר, אני מצטער, את לא מגושמת, אז בבקשה תפסיקי לזרוק עלי דברים, תמשיכי את הדיון שלך עם אליסון." הוא אמר לה. טריפני עצרה וקמה. "טוב תתרכז במשחק שלך." נמאס לה כבר להישאר כאן. אליסון הסתכלה על טריפני שאספה את התיק שלה. "את הולכת לאנשהו?" היא שאלה. "המקום הזה משעמם, אני צריכה לצאת לטיול, אף פעם לא יודעת אם אני יכולה לראות משהו טוב יותר לעשות." היא אמרה לה. "את רוצה שאני אצטרף?" שאלה אליסון. טריפני חייכה, היא תמיד אהבה להיות עם אליסון. "אני אשמח." אליסון קמה מיד. "אני אלך להחליף את השמלה שלי ואצא בקרוב." היא אמרה לפני שעזבה לחדרה. טריפני הלכה למראה והסתכלה על דמותה במשך זמן רב. "אני ממש יפה." היא מעריצה את עצמה. לא משנה מה מישהו אומר, היא ידעה שהיא מאוד יפה, לא אכפת לה אם היא קיבלה מחמאות ממישהו. "גול!" נייק השמיע מיד. טריפני הסתכלה עליו ונאנחה. "תנמיך בבקשה." "הבקעתי גול טריפני, ניצחתי במשחק." הוא אמר לה בהתרגשות. "הרגע אמרת את זה לפני שתי שניות." היא נענעה בראשה וסידרה את שערה. ניק פנה כדי להביט בה, הוא ניצח במשחק ועכשיו יש לו זמן להסתכל עליה. "אז מה אמרת לפני כמה דקות על זה שאת יפה?" הוא שאל. הוא שמע אותה אומרת משהו יפה אבל היה שקוע במשחק באותו זמן. טריפני חייכה והסתכלה עליו. "אני לא מתאימה להיות דוגמנית?" היא שאלה אותו. כשהיא חושבת על כמה שהיא יפה, להיות דוגמנית זה לא רעיון רע. ניק הסתכל על פניה עד לשמלה שלה, הוא נענע בראשו. "אם להיות כנה, לא." "למה?" טריפני נאנחה. "פשוט אין לך שום חוש אופנה או סגנון." הוא אמר לה בכנות. טריפני לגלגה, לדעתה הוא דיבר שטויות, היא הורידה את מבטה. "פשוט תתרכז במשחק שלך." אליסון יצאה לבושה. "סיימתי." שניהם פנו ללכת. "ביי בנות, אל תסתובבו רחוק מדי, וטריפני," ניק קרא. "מה!" היא הסתכלה עליו. "אל תלכי לקשקש על הבעיות שלך לאנשים." הוא אמר לה ברצינות. טריפני נמאס לשמוע אותו מדבר אליה, היא נאנחה. "אייש... פשוט תשחק במשחק שלך, אני לא אעשה את זה." היא פנתה לאליסון. "בואי נעזוב את ילד המשחקים הזה." שניהם עזבו את הבית. ... "אז מה עכשיו טריפני, לאן אנחנו הולכות?" שאלה אותה אליסון. אחרי מחשבה קלה. "בואי נראה קודם את החוף, אני צריכה אוויר." היא אמרה לה. אליסון הסתכלה על בת דודתה ברצינות. "יש לך דמי נסיעה באוטובוס לטיול?" היא שאלה אותה. טריפני עצרה והסתכלה לתוך התיק שלה. "שכחתי. בואי פשוט נלך לכל מקום שהרגליים שלנו ייקחו אותנו." היא אמרה לה והלכה לפניה. אליסון נענעה בראשה ונשפה. "זאת הבעיה." היא רצה להדביק את טריפני. "את בסדר?" אליסון הייתה צריכה לשאול אותה. "לא, אבל אני מקבלת קצת רעיון." "איזה רעיון?" "להגיש מועמדות כדוגמנית." "טריפני, יש לך בכלל כסף להגיש מועמדות לזה?" "אני פשוט הולכת למכור את כל הדברים שלי," אמרה טריפני בחיוך. אליסון שלא יכלה להבין מה הילדה הזאת אומרת נאנחה והסתכלה עליה כאילו היא משוגעת. "איבדת את זה." אחוזת גלומלי. קרלוס זאק הגיע לחברה והודרך במסדרון אל משרדו. סבו חיכה לו. פיליפ עוזרו הראשי מסר לו קובץ. "אדוני, זה הסך הכל של שמות האנשים שהביאו את הבקשה שלהם." הוא אמר לו כשהם נכנסו למעלית. "מה לגבי אלה שהגישו מועמדות לתפקיד מזכירה?" הוא שאל באלגנטיות. "הנה." פיליפ מוסר לו קובץ נוסף. קרלוס הסתכל על זה. "ארבעה אנשים." "כן אדוני." "שלחת כבר את המיילים הפסולים?" הוא שאל בקולו העמוק. "כן אדוני." קרלוס סגר את הקובץ. "תביא לי את קורות החיים שלהם, תן לי להסתכל." "בסדר, אדוני, אני אעשה זאת." המעלית נפתחה והם יצאו. פיליפ עצר בדלת המשרד. קרלוס נכנס למשרד וראה את אביו עומד ליד החלון הצרפתי. "היו"ר זאק." הוא בירך אותו. איתן זאק הסתובב בחיוך. "הבן שלי." שניהם התיישבו. "מה מביא אותך למשרד, היו"ר היום." "שמעתי על עסקי ניו זילנד, מילאת את תוכניות הייצור?" הוא שאל אותו בפנים רציניות. "כן. כבר פיצלתי את זה, בידיעה מה הם ירצו." קרלוס אמר לו בכבוד. "זה טוב, היו"ר הניו זילנדי הוא איש עסקים קפדני מאוד, ויש לו גם אנשים בדיוק כמוהו. הממצא הזה יעזור לחברה שלנו." אמר איתן. "אני מודע. כבר התחלתי את המהלכים שלי." קרלוס אמר לו, הוא כבר חישב אותם היטב. איתן ידע שהוא יכול לבטוח בנכדו בזה. הוא תמיד היה גאה בתוכנית האסטרטגית שלו בעסקים. "בסדר. אז מה עם הפיתוח?" "זה עדיין מתקדם היטב." "אני מפקיד את זה בידיך." "אני לא אאכזב אותך," הבטיח לו קרלוס, הוא ידע כמה סבו דואג לחברה שלו. איתן זאק קם וגם קרלוס עשה זאת. "אני אשאיר אותך לעבוד עכשיו." "בסדר, היו"ר." איתן הסתכל על קרלוס בעדינות וחייך. "שיחות עסקים נגמרו עכשיו, אתה יכול לקרוא לי סבא." קרלוס הסתכל עליו. "אני אהיה בדרכי עכשיו." הוא הלך לדלת כשקרלוס מאחוריו. איתן הסתובב והביט בו. "בוא לבקר בקרוב, סבתא שלך מתגעגעת אליך." "אני אבוא," אמר לו קרלוס. איתן עזב את המשרד, קרלוס התיישב בכיסא המשרד שלו, ועבר על כמה מסמכים כשפיליפ נכנס אחרי שהזמין אותו. "אדוני, הבאתי לך את קורות החיים שביקשת." "בסדר, תשאיר את זה על השולחן." פיליפ הניח את זה וחזר לאחור. "אתה יכול לעזוב עכשיו." "אדוני." קרלוס הסתכל עליו כדי שימשיך. "יש תקלה באתר הבנייה." קרלוס הרים אליו מבט בפנים רציניות. "שני אנשים נפצעו בגלל זה." פיליפ ממשיך לדווח. קרלוס קם מיד. "הם אושפזו?" הוא שאל, כשהוא מרים את ז'קט החליפה שלו. "כן אדוני," ענה פיליפ מיד. "היית צריך לדווח לי על זה קודם," אמר קרלוס בזמן שלבש את ז'קט החליפה שלו. "היית עם היו"ר ולא רציתי להפריע לפגישה שלך," הסביר פיליפ. קרלוס יצא מהמשרד כשפיליפ מאחוריו. "חוץ משני אנשים, היו עוד נפגעים?" הוא שאל ונכנס למעלית לכיוון מטה. "לא אדוני, גרמנו לשאר העובדים לעזוב את האתר והוא נמצא בשליטה של כמה שומרים," אמר לו פיליפ. "בסדר, אני אסע לאתר עכשיו, אחר כך לבית החולים, תקבע מחדש את כל הפגישות שלי, תמנע מזה לצאת לתקשורת," הורה קרלוס. "כן אדוני." "את קורות החיים שהשארתי על השולחן שלי, תבחר את זה שיותר מיומן להתמודד עם העבודה, תגיד לאותו אדם להתחיל מחר," אמר לו קרלוס כשירד מהמעלית. "בסדר, אדוני." קרלוס הלך למכונית ברגל ארוכה מכוסה במכנסי חליפה שחורים. שאן קול הנהג שלו פתח את הדלת ונסע מיד. ... טריפני ואליסון חזרו מהפארק בשובבות. הם דיברו על התוכנית המהנה שהם בדיוק צפו בה כשאליסון הסתכלה קדימה. "טריפני, מה דעתך לעבוד שם? יש משרה פנויה." אליסון מצביעה על מסעדה. טריפני עוקבת אחר ידה למסעדה ומזעיפה פנים לאליסון. "היי אליסון, את שוכחת שאני בוגרת תואר. איך את מצפה ממני לעבוד במסעדה הזאת? תני לי בחירה טובה יותר." "בסדר." אליסון שתקה. עיניה של טיפאני נדדו קדימה לשלט. "אליסון." היא טופחת על כתפה של חברתה. "מה." היא הסתכלה עליה. "אני חושבת שאני רואה משהו." טריפני רצה קרוב לשלט קרוב לכביש והסירה את הנייר, היא קראה אותו בחיוך וניצוץ בעיניה. "ראיון דוגמנות." טריפני חייכה בחיוך רחב. "אליסון מצאתי את כרטיס הלוטו שלי." היא נופפה בנייר באוויר כדי שאליסון תראה. בדיוק אז מכונית האיצה על פניה. שפריץ!.. סלין והנייר שבידה נרטבו בבוץ. "אוווקוו..." אליסון רצה קרוב לטריפני. "טריפני את בסדר?" היא שאלה אותה. המכונית עצרה. טריפני הסתכלה על אליסון. "האם אני נראית לך בסדר, אני מכוסה במי בוץ ואת שואלת אם אני בסדר..." היא הסתכלה על הנייר שבידה. "אה, כרטיס הלוטו שלי. זה כבר בלגן." היא הסתובבה בכעס והלכה למכונית. שאן יצא מהמכונית. "אני מצטער." שאן מתנצל בפניה. טריפני בוהה בו. "האם אמירת סליחה הופכת את הדברים? הא! או שזה בגלל שאין לי גם מכונית נוצצת." אמרה סלין בקול כועס. בתוך המכונית קרלוס בדק את השעה שלו, אין לו כל היום לבלות כאן, הוא הסתכל מחלון המכונית כדי לראות את טריפני מבזבזת את זמנם. "אתם האנשים העשירים לא מתחשבים באנשים, למה אתם לא מסתכלים לאן אתם נוסעים לפני שאתם מאיצים," אמרה טריפני בכעס, כשהיא מסתכלת על המכונית היא ידעה שרק לאיש עשיר יכול להיות זה. קרלוס זאק ירד מהמכונית, אליסון הסתכלה עליו בהפתעה, הוא היה כל כך נאה ואלגנטי, נוכחותו אפילו גרמה לה לרעוד. הוא הוציא כסף מכיסו ומסר לה. "זה מסדיר את זה נכון." הוא אמר בקולו העמוק והאדיש. "שאן תעזוב." הוא פנה להיכנס למכונית. טריפני זרקה את הכסף על קרלוס כשהם התפזרו על הקרקע, אליסון כיסתה את פיה בהלם מהיחס שלה. קרלוס הסתובב בכעס. טריפני הסתכלה עליו גם זועמת. "האם אני נראית לך מעוררת רחמים? או שאני נראית ענייה? הא!" שאלה אותו טריפני בלי פחד. "אתם האנשים העשירים חושבים שהכל נפתר בכסף. האם ביקשתי כסף? האם הכסף שלך יכול לנקות את כרטיס הלוטו שלי?" היא שאלה. היא הייתה כל כך כועסת שהאיש הזה הסתכל עליה מלמעלה. "אתה נוסע במכונית נוצצת ואני הולכת ברגל, האם זה מה שנתן לך את הזכות!" היא לא יכלה לסבול את היחס שלו, לא משנה כמה הוא עשיר. "אני מכוסה בבוץ וכל מה שאתה יכול לעשות זה לזרוק עלי כסף ולהגיד שזה מסדיר את זה!" עיניו של קרלוס החשיכו, מי לעזאזל הילדה הזאת שמעזה לדבר אליו ככה. "היי!.." "עצור את זה!" טריפני הרימה את ידה כדי לעצור אותו. "אני בוגרת תואר ועדיין לא קיבלתי עבודה עדיין כל החברות שאליהן הגשתי מועמדות דחו אותי ואני מנסה למצוא משהו אחר, אבל הנה אתה גורם לי להיות יותר אומללה," אמרה טיפאני בקול צרוד. אליסון ידעה שטריפני הופכת לסנטימנטלית וניגשה לעצור אותה. "טריפני, תפסיקי, זה בסדר." טריפני לא הייתה מוכנה לשמוע כלום. "עצור את זה, אליסון. גם את, הצעת שאעבוד במסעדה. אני בוחרת להגיש מועמדות כדוגמנית אבל כרגע אני מכוסה בבוץ." קרלוס הסתכל עליה, הוא ידע שהוא מבזבז זמן כאן, אבל מבטו הקר והכועס התרכך.