וַיָּאט הִתְעַלֵּם מִפּוֹל לְגַמְרֵי. בְּמַאֲמָץ מָה, הוּא מָשַׁךְ אֶת מַקְלוֹ, וְאָז סִיֵּעַ לְיוּנִיס לַעֲמוֹד עַל רַגְלֶיהָ. הִיא אָחֲזָה בְּרֹאשָׁהּ, סְחַרְחֶרֶת וּבִלְתִּי יַצִּיבָה. שְׁנֵיהֶם נִרְאוּ מֻכִּים בְּדִיּוּק – רַק בְּהִשָּׁעֲנוּת זֶה עַל זֶה הֵם יָכְלוּ לְהִשָּׁאֵר זְקוּפִים. כְּשֶׁיָּד אַחַת כְּרוּכָה סְבִיב מָתְנֶיהָ, וַיָּאט קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ וְאָמַר בְּקוֹל נָמוּךְ, "בּוֹאִי