וַיְאַט קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ וְהִסִּיט אֶת מַבָּטוֹ, נִרְאֶה בְּבֵרוּר כְּלֹא מְרוּצֶה. יוּנִיס חָשָׁה בַּשִּׁנּוּי וְהִבִּיטָה אֵלָיו. הוּא נָע לְעֵבֶר הַחַלּוֹן, פָּתַח אוֹתוֹ רַק סֶדֶק כְּדֵי לְהַכְנִיס קְצָת אֲוִיר, וְלֹא הִצִּיץ לְעֻמָּתָהּ וְלוּ פַּעַם אַחַת. מֵאֲחוֹרֶיהָ, מִחוּץ לִשְׂדֵה הָרְאִיָּה, עֵינָיו הָיוּ מְעֻנָּנוֹת בְּסַעֲרַת רְגָשׁוֹת. הוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁהִגִּיב כָּכָה לְיוּנִיס.