"בלתי אפשרי." יוניס נסוגה באינסטינקט צעד אחד לאחור, שמרה על מרחק בינה לבין לילי, עיניה בהירות ונחושות. "אני לא אשכח את מה שקרה. אלא אם כן תוכלי לגרום לאלסי להחזיר לי את הזהות שלי, רק אז אוכל באמת לקרוא לך משפחה." ההלם על פניה של לילי היה התשובה היחידה שיוניס הייתה צריכה. היא פלטה צחוק חלוש, מלגלג על עצמה. "את לא צריכה לבזבז יותר מאמצים בניסיון לנחם אותי. אני לא אאשים אותך." ואני לעולם לא אצפה ממך