מדלן הייתה המומה. מוחה היה ריק לחלוטין. "מדי, מדי." לאחר זמן מה, מדלן שמעה מישהו קורא בשמה. היא חזרה להכרה וראתה פנים מוכרות. זו הייתה החברה הכי טובה שלה, אווה לונג. אווה הביטה במדלן שהייתה חיוורת מאוד; היא הרגישה כעס ודאגה עצומים. "מדלן, את חברה כל כך גרועה. למה לא סיפרת לי על חדשות כל כך גדולות?" מדלן הייתה מבולבלת. "אווה, למה את כאן?" "את זו שצריכה להגיד. התקשרת אליי אתמול בלילה, אבל לפני שהספקת לסיים לדבר, התעלפת," אווה הושיטה את ידה לגעת במצחה של מדלן תוך כדי דיבור. "מדלן, איבדת את הזיכרון?" כמובן, מדלן לא איבדה את הזיכרון. היא זכרה את ג'רמי חונק אותה לפני שעזב אותה בלילה הקודם. כתוצאה מכך, היא פגעה בבטנה בפינת המיטה והייתה בכאבים עזים שלא יכלה לקום. אף על פי כן, הוא פשוט הלך משם בלי לדאוג בעולם. הוא אפילו אמר את הדברים חסרי הלב האלה לפני שעזב. ליבה נחתך, והכאב חדר לעצמותיה. אווה הסתובבה והתיישבה על המיטה. הבעתה הייתה רצינית. "איפה ג'רמי? הוא בעלך. את מאושפזת והוא לא נראה בשום מקום." מדלן הסיטה את מבטה באשמה. "ג'רמי עסוק." "הוא עסוק בלהישאר עם המאהבת שלו, מרדית', הא?" אווה פגעה בול בפוני. "מדלן, את כל כך משוגעת על האיש הזה שהתבלבלת והתבלבלת. את במצב הזה, ואת עדיין עוזרת לו." מדלן צחקה על עצמה. "הכל בגלל שאני אוהבת אותו." "אני חושבת שלא תוכלי לאהוב אותו לאורך זמן." המילים של אווה עדיין היו ישירות. "שמעת מה הרופא אמר עכשיו?" מדלן הייתה המומה שוב. אווה הביטה בה, והיא הרגישה גוש בלב שלה. "תוכלי להביא ילד נוסף בעתיד. החיים שלך חשובים יותר." מדלן צחקה על עצמה. "לא יהיו כאלה." אווה הביטה בה בבלבול. כשהיא עמדה לומר משהו, מדלן אחזה פתאום בידה. "אווה, אל תספרי לאף אחד על זה. במיוחד, ג'רמי." "מדלן, השתגעת? את רוצה להרוג את עצמך בשביל הילד?" אווה קמה בהתרגשות. עם זאת, בדיוק כשהיא עמדה לצעוק על מדלן, הרינגטון המותאם אישית של הטלפון שלה צלצל. מדלן הייתה המומה. היא הביטה במזהה המתקשר וענתה לאחר כמה שניות. קולו של ג'רמי נשמע מהצד השני של הטלפון. "מדלן, את עושה את זה בכוונה?" ההאשמות של האיש בלבלו את מדלן. "אם אני לא רואה אותך בבית תוך חצי שעה, את יכולה לשכוח מלהופיע שוב אי פעם." מדלן סוף סוף נזכרה במה שג'רמי אמר לה בלילה הקודם. היום היה יום הולדתה ה-50 של אמו. היא הייתה צריכה להגיע לשם כאשתו. כשהיא עמדה להסכים, אווה חטפה לה את הטלפון. "ג'רמי וויטמן, ככה בעל צריך להתנהג? אתה לא יודע שאשתך היא..." מדלן פחדה שאווה תספר לו על הגידול, אז היא חטפה בחזרה את הטלפון. "אני אגיע לשם מיד!" אחרי שאמרה זאת, היא ניתקה את הטלפון. היא לא העזה לבזבז עוד שנייה. אווה הייתה מרירה כלפי מדלן על שלא עמדה בציפיות שלה. עם זאת, לא הייתה לה ברירה. לפני שהיא שלחה את מדלן למונית, אווה הזכירה למדלן בחומרה רבה לדאוג לעצמה. מדלן הנהנה בהסכמה. כשמדלן הגיעה לאחוזת וויטמן, המסיבה כבר התחילה. אפשר היה לראות הרבה אנשי חברה ונשים עשירות לבושים יפה משוחחים בגן. מכיוון שמדלן הגיעה ישר מבית החולים, היא לבשה תלבושת אפורה יומיומית. היא נראתה כאילו היא מעולם אחר. לכן, היא הורידה את ראשה. בדיוק כשהיא עמדה לחפש את ג'רמי, אישה הסתובבה והתנגשה בה. היין נשפך מכוסה של האישה כשעברה לידה. "השמלה שלי!" האישה קראה. היא בהתה במדלן בכעס. "את לא יכולה לשים לב לאן את הולכת? את עיוורת? איך יכול להיות לוויטמנים משרתת חסרת רגישות כמוך?"