מדלן נפלה על הרצפה אחרי שבעטו בה משום מקום. היא הגנה על בטנה בתת-מודע. אחר כך, לפני שהספיקה להסביר, ג'ון סטר לה שוב על הראש. "את כלבה! למה מרדית' הייתה מתאבדת בשביל מישהי כמוך! את זו שמגיע לה למות!" מבעד לשיניים חרוקות, ג'ון ירק כל מילה ומילה. הוא תיעב את מדלן עד לשד עצמותיו. "אבא, זה בסדר. לא נועדתי להיות עם ג'רמי. אני לא מאשימה את מאדי." קול הבכי של מרדית' החל להישמע לאט מהקצה השני של החדר. פינת שפתיה של מדלן דיממה, וראשה זמזם מכאב. היא סבלה את הכאב והרימה את ראשה. כתוצאה מכך, היא ראתה את מרדית' נשענת על חזהו של ג'רמי. בהתאם לכך, דמעות נראו בעיניה. ג'רמי החזיק את מרדית' הבוכייה. עיניו היו מלאות עדינות כששמר עליה. המראה נראה מנחם, אבל הוא דקר את מדלן ישר בלב. אם הדבר הזה לא היה קורה, אשתו של ג'רמי הייתה מרדית' ולא ילדה פראית שמתגוררת תחת קורת גג של אדם אחר. למרות שלא הייתה זו שתכננה את מה שקרה, ברגע זה, היא חשה אשמה עמוקה. "מר, את עדיין עוזרת לכלבה הזאת ברגע זה? אם היא לא הייתה טומנת את המלכודת הזאת, היית גברת וויטמן עכשיו! לא היית כל כך עצובה עד כדי כך שתרצי להתאבד בגלל שנפרדת מג'רמי. את טובה מדי בשביל עדיין לעזור לה!" ג'ון חש זעם עבור בתו. "אבא, תפסיק להגיד את זה." מרדית' נאנחה והסתכלה על מדלן בעיניים פוגעות. "מאדי, אם אהבת את ג'רמי, יכולת להגיד לי. לא הייתי נלחמת עליו איתך. למה עשית את זה רק כדי להשיג אותו? אני כל כך מאוכזבת ממך." "מר, אני לא..." "איך את מעזה להגיד שזה לא את!" ג'ון רתח מזעם. "את עדיין מנסה להיות עקשנית, כלבה? בסדר, אני אהרוג אותך!" ג'ון הרים כיסא בחדר אחרי שאמר את זה. מצד שני, מדלן התכווצה בפחד וידיה הלכו להגן על בטנה. "למה את עדיין כאן? את רוצה להיהרג?" אמר ג'רמי בקרירות. ג'ון קפא כשהחזיק את הכיסא. מדלן רעדה וקמה במהירות מהרצפה. למען הילד שטרם נולד שלה, היא הייתה צריכה לצאת משם מהר. היא הורידה את ראשה מול הצופים ואנשים שביקרו אותה. היא כיסתה את פניה הנפוחות וברחה בצליעה. כשירדה לכניסה, היא שמה לב שהטלפון שלה לא איתה. לכן, היא נאלצה לחזור. כשהגיעה לכניסה של המעלית, הדלת נפתחה במקרה באותו הזמן. לאחר מכן, מדלן ראתה את ג'רמי יוצא משם במקרה. הוא עמד זקוף וללא פחד. תווי הפנים העדינים שלו היו הבולטים ביותר בקהל. עם זאת, מה שגרם למדלן להיות סקרנית היה למה הוא עוזב כל כך מהר. האם הוא לא היה צריך להישאר עם מרדית' זמן רב יותר? היא לא העזה לחשוב יותר מדי. לכן, היא הורידה את ראשה ונכנסה למעלית. היא הייתה כמו גנבת מבישה. היא עלתה לדלת של מרדית' וראתה את הטלפון שלה בפינת הקיר. מדלן רצתה לעזוב אחרי שהשיגה את הטלפון שלה. עם זאת, ברגע שהתכופפה, היא שמעה את הצחוק הנמרץ של מרדית' מגיע מבפנים החדר. "הממ, אני מרגישה כל כך שמחה כשאני חושבת על איך הילדה הכפרית הזאת הוכתה עד שהיא לא יכלה להרים את ראשה." ילדה כפרית? מדלן הייתה בתימהון. האם הילדה הכפרית הזאת הייתה היא? "הממ, אם לא הייתי נכנסת לחדר הלא נכון באותו לילה, אני הייתי זו שמבלה את הלילה עם ג'רמי! איך יכולתי לתת לילדה הכפרית הזאת להרוויח מזה? אני מרגישה כל כך נגעלת בכל פעם שאני חושבת על איך ג'רמי הוכתם על ידי הילדה הכפרית הזאת!" אחרי שמרדית' אמרה את זה, פניה של מדלן הלבינו. היא קפאה והרגישה כאילו פתאום קשה לנשום. האמת החלה לצוף אבל לא היה לה האומץ להאמין בה.