"אתה רואה אותם? מר וויטמן, תודה לך על הדאגה. אפשרת לי לחיות חיים כה מלאים בכל יום במהלך אלף הימים שלי בכלא." מדלן חייכה במרירות, דמעותיה הלוהטות נופלות על גב ידו של ג'רמי. אצבעותיו הדקות רעדו קלות. הוא מעולם לא ידע שדמעות יכולות להיות כל כך חמות. הגשם התחזק והתחזק, ומדלן שמעה את קול המגב מנגב את השמשה. האוויר סביב גופה כאילו השתתק בבת אחת. מדלן ניגבה את דמעותיה, המבט בעיניה נעשה רגוע יותר בבת אחת.