"לא! ג'רמי..." פניה של מדלן היו חיוורות מפחד. היא נחרדה ממעשיו של ג'רמי. מעולם לא ראתה צד קר ואלים כזה בג'רמי. היא פחדה שהילד שבבטנה יחדל להתקיים בגללו. אולם, ג'רמי לא נתן לה הזדמנות לברוח. הוא כלא אותה בזרועותיו. היא מעולם לא חשבה שג'רמי שונא אותה כל כך. לאחר זמן רב מאוד, מדלן חשה רק כאבים עזים בכל גופה. כתוצאה מכך, היא נפלה לתרדמה עמוקה, ובחלום, היא נשלחה חזרה לאותו יום קיץ נפלא לפני 12 שנים. השמש זרחה בבהירות על החוף ועץ קמפור עמד שם. מדלן הצעירה אספה צדפים ליד החוף. היא הביטה בנער השקט שישב על סלע מרחוק. הוא נראה לא מאושר. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשה את ג'רמי. הוא היה רק בן 12 אבל כבר היה נאה. היה לו גוף גבוה אך צנום. אולם, הוא נראה נסער מאוד. מדלן הצעירה ניגשה אליו בזהירות כשהיא יחפה. היא הגישה לו צדף צבעוני שהשקיעה זמן רב בחיפוש אחריו. "שלום, זה בשבילך. אני מקווה שתהיה מאושר לנצח." באותו רגע, ג'רמי הביט בה בזווית עינו. עיניו הצרות היו מלאות זהירות. הוא לבש חליפת ספורט ממותגת. אפילו הנעליים שלו היו במהדורה מוגבלת. מצד שני, מדלן לבשה שמלה שהחלה להלבין מכביסה מתמדת. שניהם נראו כאילו באו מעולמות שונים. בסופו של דבר, הוא עדיין הושיט את ידו למדלן. הם נפגשו שוב למחרת באותה שעה. הוא הגיש לה כוס תה חלב ואמר שזו מתנה בתמורה למתנה שלה. מדלן קיבלה זאת כשהיא קורנת. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא טעמה תה חלב. זה היה טעים מאוד. אף על פי כן, ג'רמי הביט בה וחשב שהחיוך שלה אפילו מתוק יותר מתה החלב. במהלך אותו קיץ, הם נפגשו שוב ושוב בחוף הים. בכל פעם שנפגשו, הם שיחקו יחד. יום אחד, כף רגלה של מדלן נחתכה על ידי כמה רסיסי זכוכית. ג'רמי היה זה שנשא אותה למרפאה. באותה תקופה, היא נשענה על גבו, ולחייה היו אדומות משיזוף בשקיעה. יתר על כן, ליבה פעם במהירות רבה. היא הסמיקה וכרכה את זרועותיה סביב ג'רמי. "ג'רמי, אני ר-רוצה להישאר איתך לנצח. אני רוצה לשחק איתך כל יום." ג'רמי ענה לה בלי להסס, "בסדר. כשאגדל, אהפוך אותך לכלה שלי. ככה נוכל לשחק אחד עם השני כל יום." אולם, לאחר ההבטחה הנאיבית והתמימה הזו, הם נפרדו לשנים. היא לא ציפתה לעולם לא לראות אותו שוב לאחר שנפרדה ממנו באותו יום. כשפגשה אותו שוב, הוא כבר היה מישהו שכולם העריצו. שלא לדבר על כך, כבר הייתה לו אישה שהוא אהב - מרדית'. לאחר שהתעוררה, מדלן פקחה את עיניה בעייפות. מה שראתה אחר כך היה סביבה זרה. בנוסף, היא חשה כאבים בכל גופה. בכל פעם שזזה, כאב מתיש השתלט עליה. "אה, חשבתי שמתת. סוף סוף החלטת לפקוח את העיניים, הא?" קול נשי נשמע לידה, והוא נשמע סרקסטי ביותר. מדלן הרימה את ראשה וראתה את פניה היפות של מרדית'. עיניה השועליות היו מלאות זעם וקנאה. קנאה? מדלן לא הבינה במה היא מקנאה. "מדלן, את האישה הכי מיוחדת שראיתי אי פעם. את אפילו משתמשת בסוג כזה של דרך כדי להתאשפז." מאושפזת? מדלן הביטה סביבה וראתה שאכן הייתה בבית החולים. היא נזכרה במה שקרה לפני שנרדמה, ולפתע, היא הבינה מדוע מרדית' קינאה. היא חשה שזה אירוני מאוד, אולם, היא חייכה בניצחון. "את כלבה!" כשראתה את הבעתה, ורידיה של מרדית' החלו לבלוט. "מדלן, את זונה חסרת בושה!"