שפתיו של קול לא היו עדינות, אלא רעבות ודחופות, תובעות, "רק טעימה," הוא לחש לתוכה. ליטה אהבה את זה, נמשכה חזק יותר כשהוא נצמד אליה, הדחיפה והמשיכה של המרחק ביניהם הרגישו כמו ריקוד ארוטי. הוא ליקק ונשך את שפתיה הרכות, ידיו כבר ממששות את פיסת הבטן שנחשפה אליו כשהיא נפלה לאחור על השטיח. "לעזאזל הסבלנות," הוא נהם נמוך בתוך פיה, "בואי נסיים את מה שהתחלת קודם..." חסרת נשימה, בוערת, ליטה נתנה לו להמשיך עם