נְהִימָה חֲלוּשָׁה וּמְתוּסְכֶּלֶת בָּקְעָה מֵאֲחוֹרֶיהָ כְּשֶׁהִיא נָסָה אֶל תּוֹךְ הַצִּמְחִיָּה. לֹא הָיָה לָהּ כָּל כָּךְ כֵּיף כְּבָר נֵצַח, כְּמוֹ שֶׁנִּדְמֶה. גֶּשֶׁם יָרַד בְּחָזְקָה וּבִמְהִירוּת עַל הָעֵצִים. לִיטָה חָשָׁה בּוֹ קָרֵב וְעִם זֹאת הָעֹצְמָה הַפִּתְאוֹמִית שֶׁבָּהּ הַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ הִכְנִיעָה אוֹתָהּ. בְּתוֹךְ רְגָעִים סְפוּרִים, צַמְּרוֹת כָּל הָעֵצִים כֻּסּוּ וְהָיוּ