ליטה פקחה את עיניה הכואבות והנפוחות. היא הרגישה כאילו דרסו אותה. היא בהתה בשקט בדוגמת העץ המוכרת של קורות התקרה שלה, וליטה חזרה להכרה כשהיא שרועה על רצפת הסלון שלה, מוקפת בדם יבש ורהיטים שבורים. ולו לרגע קצר, היא לא ידעה איך היא הגיעה לשם.
הזיכרונות חזרו בבת אחת. לרגע מבורך של מודעות, היא לא זזה ולא נשמה, מודאגת שאחד מהדברים האלה יתחיל את הכאב שכנראה חיכה לה מעבר לפינה.
האם בריאן עדיין בדירה שלה?
















