הקיא ניתז על הרצפה, והריח החריף צרב את נחיריה של ליטה כשניסתה למנוע מעצמה להישבר. *אל תראי חולשה, אל תראי חולשה*, היא נזפה בעצמה כשההרגל הישן של הסתרת רגשותיה הרים את ראשו המכוער. מקסים איננו, אך עם הבגידה החדשה הזו, ליטה חשה פגיעה כפי שמעולם לא חשה.
ליטה בקושי ראתה מבעד לדמעותיה. הבגידה לא הייתה אמורה לפגוע בה כל כך. מבחינה הגיונית, היא ידעה זאת. זה בקושי היה הדבר הכי גרוע שקרה לה באותו שבוע. ליט
















