המַעֲלִית נֶחְסְמָה עַל יְדֵי שׁוּרָה שֶׁל גְּבָרִים שֶׁנִּרְאוּ כּוֹעֲסִים. הַחֲלִיפוֹת שֶׁלָּהֶם הָיוּ כְּמוֹתָן לֹא בִּמְקוֹם, רַק שֶׁהֵם לָבְשׁוּ שָׁחוֹר כְּאִלּוּ הָיוּ בְּהַלְוָיָה. אוּלַי הֵם פָּשׁוּט הִמְתִּינוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ יָמוּת. לִיטָה נִבְהֲלָה כְּשֶׁאֵיְס עָצַר אוֹתָם בְּתַחֲנָה, "חרא, אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת." רֹאשׁוֹ סָבַב בַּמִּסְדְּרוֹן, מְחַפֵּשׂ מוֹצ