ליטה פנתה לשיעור האחרון שלה, חולפת על פני המוני סטודנטים ברחבה. היא הרגישה חיה לגמרי בפעם הראשונה מזה זמן רב, עדיין מהרהרת בשיעורים של הפרופסור שלה בשני השיעורים האחרונים ורושמת לעצמה בראש מה לעשות בשביל שיעורי הבית שלה. בעוד שבוע היא תצטרך להתחיל עבודת מחקר בתאוריה כלכלית, לכתוב חיבור יצירתי בשיעור הרומנטיקנים שלה, ומי יודע מה צופן לה סטטיסטיקה מתקדמת. היא הציצה שוב בשם הבניין ובמספר החדר של השיעור שלה, ובדקה שוב שהיא בצד הנכון של הקמפוס. הדברים שוב הרגישו בסדר. אולי קצת יותר מבסדר, עכשיו כשהיא פגשה את סטייס. מתי הייתה הפעם האחרונה שהייתה לה חברה? בחטיבת הביניים? ליטה בלעה את גוש הבדידות והמשיכה ללכת. לאחר שמצאה את החדר, היא התגנבה לאחד השורות האחוריות ושמרה את המושב הראשון בסוף המעבר לסטייס. היא אספה את שיערה לקוקו, ולא שמה לב לתחושה של שתי עיניים על עורה כשהכיתה התמלאה באנשים. הפרופסור התקשה לתקן את הקלט על המקרן וליטה סידרה את כל כלי הרישום שלה בצורה מסודרת על שולחן העבודה שלה. כאילו לגמרי לפי תור, סטייס החליקה למושב השמור שלה, באיחור של חמש דקות בדיוק. "טוב, אז מה השם שלך? הבנתי שמעולם לא אמרת אותו ולא הייתי חכמה מספיק כדי לגנוב אותו מהמערכת שלך. אני תמיד שמחה לפגוש חובבת..." ליטה חייכה, כבר התחשמלה מהטבע הידידותי של סטייס, "ליטה. חובבת של מה, בדיוק? מתמטיקה?" סטייס צחקה ואז הביטה סביבה במבוכה, בידיעה שהיא מושכת יותר מדי תשומת לב. היא נרגעה בבירור כשראתה שהפרופסור עדיין מתקשה עם ציוד ההקרנה. "נו, את יודעת," היא הניעה את גבותיה בשובבות, "ארנבת-צלצול-בפעמון? קופצת-חבל?" הפנים הריקות של ליטה גרמו לסטייס לגחך. "כיסוי מיטה? כלבה של תיק? טופר מגבות? א-" "אוווו אוקיי אוקיי, הבנתי," ליטה צחקה ונענעה בראשה, "יש הרבה 'ארנבות' בחדר הכושר?" "לא, אנחנו האחרונות. אני בסגנון החיים רק כמה חודשים ולג'אז יש ניסיון של שנתיים בלהקה." ליטה שמה לב שוב לשפת הזאב המוזרה הזו, אבל היא הניחה לזה. אנשים יכולים להיות מוזרים ככל שהם רוצים, כל עוד הם נחמדים אליה. "באת בזמן המושלם," התעקשה סטייס, "לא יותר מדי תחרות. גברים נינוחים שהם לא מגעילים. הם יכניסו אותך לזה בקלות. המעגלים הגדולים יותר הרבה יותר מסוכנים מכאן. אבל לא חזרנו למעגל הראשי כבר זמן מה. ובפעם האחרונה שהייתי שם, לא הייתי ארנבת." ליטה לא החמיצה את האופן שבו עיניה עצובות. אלכס אמר שהסוג שלה התייבש לפני כמה חודשים. כולם באו לחדר הכושר בשביל ג'יימס. השם הזה חתך שוב את ליבה, והיא התכווצה. סטייס כחכחה בגרונה. "נהיה טירוניות ביחד השנה." סטייס משכה בכתפיה, ואילצה חיוך שלא הגיע לעיניה. "בכל מקרה, את, אני וג'אז זה שלוש. אז, המבחר מוצק כל עוד את לא חמדנית. באמת שאין כמו כל האגרסיות האלה בזירה. ואז את חוזרת הביתה וגם מנצלת את זה. או שאם את כמוני, תתעוררי בזירה עצמה." הפנים שלה אמרו לליטה שהיא חווה פלאשבק. "את נלחמת?" "אני מנסה להיכנס לקטגוריית משקל תחרותי, כן. אני בונה את הטכניקה שלי כבר זמן מה, אבל בשנה האחרונה... בואי נגיד שאני בתוכנית ב' של החיים שלי, אז חשבתי, למה לא להחזיק משהו שאני אוהבת ומכבדת, את יודעת?" ליטה הנהנה, והבינה לגמרי איך זה להיות בתוכנית ב' כשתוכנית א' נדפקה. "בכל מקרה, תני לי להכיר לך את האפשרויות," סטייס חזרה לחייך ושני הגומות על לחיה הימנית היו כל כך מקסימות, שליטה לא יכלה שלא למצוא אותה מושכת ביותר. גבוהה, אתלטית, עם תווי פנים נעימים ושיער בלונדיני חיוור שליטה ידעה שזה לא צבע טבעי. סטייס קטעה אותה, "אני יודעת. זה יפה מדי כדי לא לבהות. בנוסף, לתספורת הזמזום החומה המשעממת של אלכס לעולם לא תהיה כזו. ובגלל זה הסטייליסטית המקוללת שלי גובה ממני את התינוקות שטרם נולדו שלי בכל פעם שאני הולכת." ליטה צחקה בקול רם, כשהיא מכסה את פיה כשהפרופסור העיף מבט לעברן. נראה שהוא מסיים עם המסך כך שהשיעור יתחיל בעוד דקה. ליטה הסתכלה חזרה על סטייס. הבנות האלה מעולם לא דיברו איתה בתיכון, אבל זה היה קולג'. ליטה של התיכון יכלה לבעוט באבנים. סטייס הוציאה את הטלפון שלה, ובדקה שוב עם הפרופסור כדי לראות שיש לו את עוזר ההוראה שם איתו, מנסה לנתק ולחבר מחדש את המכשירים. היא חשבה להזכיר את עוזר ההוראה לליטה, אבל היא תעשה את זה כשהיא תסיים. היא החליקה לאינסטגרם והראתה לליטה את הראשון. "אוקיי, זה אנדרס, חתיך בטירוף, נכון? 10 מתוך 10 גם במיטה, אלוהים אדירים. תני לי את המספר שלך ממש מהר ואני אשלח לך את פרטי האינסטגרם. אז הוא במשקל בינוני עם סיכויים די טובים לקחת הביתה את חגורת האליפות השנה. תתכונני אליו... ו-" "אתן יכולות לשתוק?" אישה לחשה משורה רחוקה יותר. היא הסתובבה כדי לנעוץ בהן מבט ולפני שסטייס הספיקה לומר משהו, הכעס של ליטה עלה וצלף, "למה שלא תשתקי את, חטטנית, לפני שאני אומרת לפרופסור שיש לך וייפ בשיעור." ליטה הרימה את גבותיה והסתכלה על הוייפ שהיה תקוע מתחת לשולחן. פניה של האישה התהדקו, והצטמקו בצורה מחרידה לפני שהיא הסתובבה בחזרה בנחירה. סטייס טפחה על כתפה של ליטה, "אוקיי, תראי שהתעוזה הזאת היא בדיוק מה שאני צריכה בחברה הכי טובה חדשה! את תעמדי בקצב של ג'אז ואני בסדר גמור כל עוד את מעירה לנו על השטויות שלנו." "אז, כמו שאמרתי, אנדרס..." "חכי, אם כבר שכבת איתו, את בטוחה שאת רוצה שאני אשים עין? זה לא כמו לצוד... את השטח שלך?" ליטה לא יכלה שלא להסמיק. היא לא הייתה בתולה, אבל לעזאזל אם היא לא ידעה שאנשים יכולים להיות כל כך חופשיים עם המיניות שלהם. זה היה די מעצים. בריאן מעולם לא נתן יותר ממה שהוא לקח ולא היה מקום לנהל על זה שיחה. ליטה לא מצאה את זה לא תקין באותה תקופה כי היה כל כך הרבה בושה בניצול מיני בבית הספר הפרטי שלה כדי שמישהו ירגיש בנוח לדבר על השותפים המיניים שלו. אבל אולי היא תיהנה להיות פתוחה לגבי מה שהיא רוצה עם מישהו. "אוי, ילדה... בבקשה, כבר היו לי את כולם... אני וג'אז חולקות כל הזמן. כולנו נקיות, את יודעת. וכל עוד אין לי בעיה איתך, את נבדקת באופן קבוע, ואת לא מתחילה דרמה, את יכולה לחלוק גם. אבל אני חושבת שזה מקסים ששאלת. הייתי כמוך כשנכנסתי לחיים האלה," היא הנהנה בעצב, עיניה מזוגגות מעט. "אבל ברחתי מהבעיות שלי, אז היה לי יותר קל לקבל את זה. ואם הדברים קצת רציניים... את תמיד יכולה לקרוא לעצמך, אבל רק על אחד בכל פעם, אוקיי? אל תהיי חמדנית. כולנו צריכים קצת אהבה." פניה של סטייס החמיצו רק לרגע. ליטה הרגישה שהיא מוכנסת לחברה סודית. היה הרבה יותר מאחורי הקלעים ממה שהיא חשבה. "אז בכל מקרה," המשיכה סטייס, "יש את מארק, משקל נוצה. הוא חמוד. זריז כמו לעזאזל, אם את מבינה למה אני מתכוונת. יותר ממה שהוא נראה, את יודעת? הוא יעצבן אותך בפומבי, אבל הוא יפצה על זה בפרטי." היא קרצה. "כנראה שהוא לא יהיה מועמד רציני לכמה שנים לפחות, עדיין משכלל את משחק הקרקע שלו. ויש את ברודי, משקל בינוני. טוב לאוראלי, אבל זה בערך זה כי הוא נגד סקס לפני הנישואין. אני יודעת, אני יודעת, אוראלי הוא בהחלט סקס, אבל מי אני שאשלול מעצמי כשהאיש עצמו לא חושב ככה? אם אולי האדם הנכון יוכל לתפוס את עינו ולפתוח את הקופסה הזו לכולנו," היא דחפה בשובבות את ליטה, "בהחלט יש לך אווירת ילדה טובה, והוא יחפור בזה בטוח. אני לא יודעת כמה טוב הוא יעשה השנה. הוא רק נפרד מהאהובה שלו בתיכון לפני כמה חודשים והוא עדיין בדיכאון בגלל זה." "אז יש את אלכס, אבל בבקשה אלוהים, אל תספרי לי אם את ישנה עם אח שלי," היא עשתה פרצוף נגעל, "הוא בקטגוריית משקל כבד קל והוא אמור להילחם באופן מקומי בסוף השבוע הזה, אם את רוצה לבוא. הוא נהדר וכולם חושבים שהוא יזכה בתואר השנה. אבל אני אחותו, אז אני משוחדת. בכל מקרה, ואז יש את אלפא, טוב קוראים לו קול, אבל הוא לא ממש עם התוכנית, את יודעת? אז, אני אפילו לא הייתי טורחת. אני אשלח לך את האינסטגרם שלו, בכל מקרה." בכמה קליקים של אצבעותיה, סטייס שלחה לליטה קישור לכל אחד מהפרופילים שלהם והשגיחה בשקידה כשליטה הוסיפה אותם כחברים. "מה זאת אומרת, לא עם התוכנית?" ליטה המשיכה לומר את שמו בראשה. קול. למה זה נשמע כל כך טוב? "אני לא יודעת אם עכשיו... זה הזמן הטוב ביותר לדון בזה," היא חרקה שיניים, והעיפה מבט מאחורי ראשה של ליטה. "לא, נו באמת, פגשתי אותו כמו פעמיים. הוא סוג של אידיוט, אבל זה לא יזיק לספר לי, בכל מקרה." סטייס ניסתה לחנוק את החיוך שלה וחזרה על המבט המהיר שלה אחורה במורד השורה. על מה לעזאזל היא הסתכלה? "הוא שונא ארנבות זירה," סטייס גלגלה את עיניה, ולחשה, "הוא נחמד אליי כי אני אחותו של אלכס וזה הבטא שלו, אבל אחרת, הוא יהיה חרא גם אליי. הוא במשקל קל במיוחד ו-225 פאונד של תוקפנות על מקל. אבל הוא חתיך, והוא יודע את זה. הוא חמור, אבל הוא ללא ספק המבוקש ביותר במעגל הגדול יותר. ממה שאני שומעת, הוא אפילו נתן לג'יימס תחרות רצינית... חרא..." סטייס שוב נהייתה לא נוחה, והסתובבה מליטה לשנייה, שחשה את הצריבה בחזה שלה. "היי, אממ, כנראה שלא הייתי צריכה לשאול אבל... אלכס אמר שאת מעריצה פסיכית? או כאילו היית... מעריצה של ג'יימס?" סטייס מלמלה מתחת לנשימתה. ליטה לא זזה או אמרה כלום. "טוב, אני צריכה להגיד לך שאף אחד מאיתנו לא מדבר עליו, אז אל תשלי. אלפא במיוחד. גם אני לא. אפילו אל תזכירי את שמו. לפעמים אני טועה, אבל אני רצינית. זה אזור אסור, אוקיי? אם את רוצה להישאר, זה הכלל הכי גדול." ליטה הנהנה בחדות. "למה הם משתמשים בתארים האלה? אלפא... בטא? מה זה אומר?" שאלה ליטה כדי לשנות את הנושא. "זה מסובך..." ענתה סטייס בשקט, "פשוט תחשבי על זה כמו דירוגים, אוקיי? את בכל מקרה לעולם לא תצטרכי לדעת אותם. פשוט שלחתי לך את כל המידע ואני אכיר לך את ג'אז הערב בחדר הכושר. את באה נכון? שמתי לב שהפסקת לבוא בבוקר... ורוב הלוחמים שסיפרתי לך עליהם מגיעים בלילה לשיעור האקסקלוסיבי עם אלכס וקול. את סוג של צריכה להיות בלהקה, אבל אני מזמינה אותך רשמית, אוקיי? הייתי מנהלת את השיעור עבור הארנבות האחרות, אבל עכשיו זה יהיה רק אנחנו שלוש." "אה, אוקיי כן, אני אהיה שם. כל דבר כדי לצאת מאימון עם אלכס," ליטה הצטנפה. גופה הרגיש מותש כל יום, "אני בפנים כל עוד את יכולה לעזור לי להימנע מקול. אני מניחה שהוא פשוט נותן לי אווירה מוזרה," ליטה משכה בכתפיה ופניה של סטייס האדימו כשהיא הסתכלה מאחורי ליטה שוב. הפעם ליטה עקבה אחרי מבטה לא אחר מאשר קול עצמו, שעיניו השליכו את אותו חום אפל שהיא חשה באותו לילה בחדר הכושר. חרא. "כנראה שהייתי צריכה להזכיר שהוא עוזר ההוראה לשיעור שלנו... אה?" סטייס חנקה נחירה רועשת להחריד, "אבל האופן שבו הוא בוהה חור בגב שלך, אולי טעיתי לגבי אם הוא היה עם התוכנית. אולי הוא פשוט חיכה..." ליטה צחקה, והסתובבה מהמבט הלוהט שלו, "הוא שנא אותי מהיום הראשון, אז אני מניחה שעשיתי רושם נורא. וזה לא משנה בכל מקרה, רשמת יותר מדי גברים בשבילי כדי להיות בסדר גמור לפוצץ את זה מהסגל." ליטה אילצה צחוק, קפואה בתוך תוכה במחשבה שבריאן עלול לשמוע אותה משקרת. הוא לא היה בשיעור הזה. הוא כנראה אפילו לא היה בקמפוס יותר לאותו יום ובכל זאת, הפחד נשאר. אם הוא רצה לעקוב אחריה, הוא היה עושה זאת. ולעתים קרובות הוא עשה זאת. זאת הייתה סיבה נוספת לכך שהיא שמרה על חדר הכושר בסוד כזה. "אוקיי, טוב אם את בסדר עם זה, אנחנו יכולות להגיע לקניון ממש מהר לפני האימון הערב? ראיתי מה את לובשת ואף אחד לא נפגע או משהו, אבל אם את מתכוונת לתפוס את עיניהם של הבחורים שהזכרתי, את תצטרכי להתלבש בהתאם." "בסדר כיתה!" קרא הפרופסור, "סוף סוף אנחנו עובדים. בואו נתחיל לעבוד, בסדר?"