"אז," אליז ניקתה את גרונה, והניחה את ספל תה ארוחת הבוקר האנגלי שלה. ליטה נשענה לאחור על הספה הקטיפתית בסלון. היא שמחה שקול הסכים איתה לגבי ריהוט נוח ולא טרנדי, כי היא הייתה יכולה למות באושר על הכרית הזו. נאנחת, ליטה הזיזה את שיערה מפניה, ותחבה כמה קווצות מאחורי אוזניה. "אז, הסיוטים עדיין שם. אני לא חושבת שהם מחמירים, אבל הם גם לא משתפרים." אליז הנהנה. "אני עדיין יוצאת לריצה כשאני מתעוררת. אם כי לא