למחרת, ליטה התעוררה כשהיא מרגישה רעננה. היא הרגישה את קול זז במיטה מאוחר בלילה הקודם ומוקדם באותו בוקר, אבל היא לא עשתה שום תנועה כדי להכיר בכך. הזמן שהיא והזאבה שלה בילו בתת המודע שלהן עשה לה משהו. היא לא הרגישה אף אחד מאותם ספקות עצמיים טורדניים או פחדים שהעיקו עליה כל כך לחלוטין. הזאבה של ליטה הייתה בטוחה בעצמה, בטוחה בעצמה ולמען האמת, היה לה מזג רע. זה הותיר את ליטה בלי שום אחריות על איך הסתיי
















