עבר עליי לילה חסר מנוחה בחדרי החדש. כשהשעון הראה שבע בבוקר, נשמעה נקישה בדלתי, והיא נפתחה בלי להמתין לתגובה. נצמדתי למבטי הזועם ורשמתי לעצמי הערה מנטלית להשיג מנעול, איכשהו. "אה! התעוררת." אותה אישה שהלבישה אותי אמש נכנסה פנימה במרץ. "את כבר מאחרת, יקירתי." "שבע?" שאלתי, והבטתי שוב בשעון. "שבע זה מאוחר?" "הבית מתעורר בחמש," היא אמרה, ניגשה והחלה לסדר את המיטה בעודי שוכבת בה. כאשר פניתי לדלת בפיג'מ