"או!" אני אומרת, ואז מעניקה לקנט חיוך גדול. אני מתרגשת, אחרי הכל. "האמת היא שאני יוצאת! דניאל בדיוק קפץ לבקר ושאל אותי אם אני רוצה לצאת לארוחת ערב." קנט מחייך אלי חיוך קטן, כזה שרק מרים את זווית פיו. "את השחורה, אם כך," הוא אומר, ומהנהן לעבר שמלת מיני קטנה שעדיין תלויה בארון שלי. "היא מתאימה יותר לארוחת ערב בעיר." אני בוחנת את השמלה, שהיא בעצם לא יותר מפיסת בד. אני שולפת אותה החוצה וסוקרת אותה מלמ