במשיכת כתפיים, אני מדלגת בחזרה במורד המדרגות ומחליטה באימפולסיביות שאם נמנע ממני לדעת מה יש במחסנים למעלה, אני יכולה באותה מידה לחקור את אלה שלמטה. בלי לעצור לחשוב על זה יותר מדי – פן אשתפן – אני ממהרת במורד המדרגות ודוחפת את דלת המטבח. אני חוצה את המטבח בביטחון, לא נמנעת מקשר עין עם איש, אך גם לא יוצרת אותו. במקום זאת, אני פשוט מחליקה פנימה כאילו זה בדיוק מה שאני אמורה לעשות – כאילו, למעשה, קנט ה