באותו לילה פיי דופקת בעדינות על דלת משרדו הפתוחה של קנט, ונשענת עליה בנונשלנטיות. הוא מרים את מבטו, והבעת הרוגז על פניו מתחלפת בהפתעה. "פיי," הוא אומר, ומשלב את ידיו על שולחן הכתיבה. "במה אוכל לעזור?" "אפשר להיכנס?" היא שואלת בהיסוס. קנט מהנהן וממתין בסבלנות בעודה נכנסת לחדר ומתיישבת בצניעות על כיסא מולו. "רק רציתי להגיד תודה," היא אומרת, קולה רך וכנה. "בשביל אחותי. זה היה כל כך נפלא, היום, לקבל א