דניאל מהנהן אבל אני מסתכלת שוב ביניהם. "חכו," אני אומרת, "תכניסו אותי לעניינים. מה כל כך נורא בזה?" קנט לא אומר כלום, בוהה בי – מאתגר אותי, אני חושבת, להבין בעצמי. אבל דניאל מניד בראשו ומסביר. "פיי," הוא אומר, "כשמשפחות גדולות נפגשות ככה, לפעמים כנופיות אחרות רואות בזה... הזדמנות. שתי ציפורים במכה אחת, כביכול." "או," קנט אומר, וממשיך את דבריו. "בגלל שלאلدן יש יותר אנשים מאיתנו, הוא עלול לראות בזה.