נסענו עוד קצת בדרך העפר, עברנו עלייה מתונה, ואז נגלה לעינינו אסם. אסם יפהפה, באמת, מטופח ללא רבב וצבוע בגווני אפור. שלושה גמלונים קטנים בצבצו מהגג ושתי כיפות קטנות עיטרו אותו, עם שבשבות בראשן. "או!" אני אומרת, מוקסמת לחלוטין מהמראה. אבל אז אני רואה את הדבר המושך באמת. בסדרה של שדות מרעה מעבר לאסם, עיניי בקושי מצליחות להבחין בקבוצת סוסים הרועים באור אחר הצהריים. "או!" אני אומרת, הפעם בקול רם יותר,