דניאל לא מרפה מידי מרגע שחזרנו הביתה. "דניאל," אני אומרת בייאוש, מנסה לחלץ את ידי בזמן שהוא מושך אותי במסדרון. "שחרר – אתה רציני הולך להלשין עליי?" הוא רק שולח בי מבט חטוף מעבר לכתפו, ולא אומר מילה כשאנחנו מגיעים לדלתות משרדו של אביו. הוא דופק חזק, פעמיים. אני נאנחת, מנידה בראשי לעומתו בזמן שאנחנו מחכים. למען האמת, זה לא שאני חושבת שדניאל מגוחך – אם אני הייתי מוצאת אותו מפלרטט עם מישהו שניסה להרוג